הפרסומים האחרונים בדבר מיזם "הנישואין בבני אדם" כפי שאני קורא לו, או כפי שהוא קרוי בשמו האמיתי מיזם "אנחנו" לנישואי הומואים עם לסביות, מציף את שורשה של "הבעיה", כפי שישנם לא מעט, לצערי, שרואים זאת – עצם קיומי, קיומנו.
לפני כעשור טען הרב אבינר כי "אין דבר כזה דתי הו…" (והקיטוע במקור), בעוד שהשבוע הוא הציג "טיפול" חדש, יבוא אישי מאמריקה, שנמצא יעיל יותר מ"טיפוליו" הקודמים. מלבד העובדה שבהודעתו זו החגיגית יש גם הודאה בדבר כשלונותיהם של ה"טיפולים" הקודמים, אין כאן ולא חידוש אחד. הרב אבינר ממשיך להאמין באפשרות "לתקן" אותי, אותנו, כדי שנוכל להתחתן מבלי צורך במיזם זה או אחר. הנטייה "ההפוכה" וה"לא טבעית", לשיטתו, יכולה לפנות את מקומה לטובת הנטייה "הנכונה". בקיצור, מבלי לומר את המילה המפורשת המתחילה באותיות ה"א וו"ו, טוען שוב הרב אבינר שאני, אנחנו, לא קיימים. לזכותו של הרב אבינר יאמר- הוא מתמיד בתפיסתו, ועל-כן הוא נמנע גם, בפומבי, לחתום על המיזם החדש.
גם הכותרת "רבנים משהים תמיכתם בנישואי הומואים ולסביות", שהופיעה באתר ynet, הוליכה אותי, באופן די מפתיע, שולל. הרבנים אכן מושכים את ידם מאותו ניסוי מסוכן בבני אדם, ניסוי שסופו עלול להסב נזק בלתי הפיך לזוג האומלל, ילדיהם והחברה כולה. אולם, הרבנים אינם עושים זאת משום שזהו ניסוי מסוכן, אלא משום שזהו לא הפתרון שיביא לפתרון "בעיה" קשה זו- קיומי, קיומנו- אלא עלינו, בעלי הנטייה "הלא בריאה" (וחזרנו 50 שנה אחורנית לתקופה בה הומוסקסואליות עוד נחשבה מחלה) לעבור "תיקון". אותם רבנים הבינו, מאוחר מידי, כי הצטרפותם למיזם זה משמעותו הודאה בדבר קיומנו. מיזם "אנחנו", ותמיכתו בו, היא הודעה, גם שלא מדעת, כי את נטייתנו לא ניתן לשנות.
הרב הראל ומשתפי-הפעולה–מושכי-תמיכתם בו הבינו כי הדרך היחידה להתמודד עם "התופעה" היא השתקתה על-ידי נישואי כזב. טעותם הייתה פרסום אותו מיזם, קרי: הודאה פומבית בקיומנו, ועל-כן זו טעות עליה אני מברך.
אני, חברי וחברותי אינם חולים, איננו טעוני "תיקון", אנחנו טבעיים לחלוטין וגם אלו מביננו שכותבים ביד שמאל אינם "הפוכים". הניסוי המסוכן הזה והסתייגויות הרבנים ממנו מעידים, שוב, שכל מטרתם היא להעלים אותי, אותנו, ואם לא דרך "תיקון" אז דרך השתקה. אני חי, נושם, אוהב, מתפלל וכותב שורות אלו עם רגשות עזים, אני לא צמח וגם לא שפן נסיונות. אתם לא חייבים לקבל אותי, יש את מי שעשה ויעשה זאת, אבל אל תחשבו שתצליחו להשתיק אותי, אותנו.
ואסיים בנחמה שאני מוצא בכל הסיפור הזה בשתי נקודות. אל"ף, סוף סוף הרבנים האלו נאלצים להודות שאנחנו קיימים, גם אם זה לצורך מציאת "פתרון" ל"בעייה". ובי"ת, נראה כי זהו הקרב המאסף לקראת כשלון נסיונות מחיקת קיומנו. בקרוב מאד יגלו הרבנים כי הם נמצאים הרבה מאחורי הקהילות שלהם, קהילות שלמדו לא מכבר להכיל אותנו, ההומואים והלסביות הדתיים, גם אם זה בחריקת שיניים.
5 תגובות
תגובה זו הושארה גם בynet
מאחר ולא קיבלתי תשובה, אשאל את השאלה גם כאן. אשמח אם כותב המאמר ישיב בעצמו לשאלתי…
כהומו, אני לא מבין איך אפשר להיות דתי.
בתורה נכתב בפירוש (ספר ויקרא) כי משכב זכר הוא פסול. משכב זכר נחשב בהלכה כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים עליהם אדם צריך ליהרג ולא לעבור.
אז איך מצליח אדם להיות ״דתי״ ולקיים עליו מצוות וחוקים כשהאל אותו משרת מצווה עליו מוות. (אגב, בסקילה).
איך אדם חי בשלום עם עצמו, אמונתי והאל שלו כשהוא נחשב לחוטא ופורע חוק?
אשמח לתשובה עניינית
הומו ודתי נחשבו הרבה שנים כמו מילים הפוכות. מילים שלא ניתן לחבר בינהם. השאלה ששאלת כאן איך אפשר להיות הומו ודתי, אין ביכולתי לתת לך תשובה שתספק אותך. גם אני חושב שאתה לא תקבל תשובה ברורה ומדוייקת שתניח את דעתך. וזה בגלל שכן, אפשר להיות הומו ודתי. איך? כול אחד בדרכו הוא. כול אדם וסוג או אופן או הדרך שבה הוא רואה את הדברים.
אתה מצד אחד יכול להגיד, רבותי, יש לנו ספר הלכות, יש לנו תורה, הכול כתוב. ומי שלא מקיים משהו ממה שכתוב, הוא לא מקיים את התורה. יש שיתמכו בך בסוג הזה של המחשבה.
אבל כולם יודעים, וגם אתה, שהמציאות היא דבר מאוד מאוד מורכב. עקב כך, יש לנו פרשנים. יש לנו רבנים, מורי הלכה וכו'. הפרשנים קבעו שהאיסור המפורש בתורה נקבע על אקט מאוד ספציפי. ולכן מי שלא עובזר על האקט, לא נחשד במשכב זכר. וככה יכול אדם לעבוד את בוראו בשקט. זה סוג אחד של התמודדות של אדם הומו עם האלוקים.
סוג אחר של התמודדות, זאת השאלה איך אלוקים שכביכול יוצא נגדי, איך אני מסוגל בכלל לעבוד את האלוקים ולהאמין בו. אישית אני אגיד לך שגם כאן אתה תשמע המון דעות כי לכול אחד יש את הדרך שלו. מהנסיון שלי, אני פשוט מאמין בו כי בסופו של דבר ממנו בא הטוב או הרע שפוקד אותי בחיי. וכמו שאני מאמין שהאלוקים הוא רחום וחנון, אני מאמין שלמרות כביכול החטא שלי, הוא מקבל אותי כפי שאני, כי אני באמת מאמין שאלוקים אוהב כול אדם. ואני מאמין שאלוקים רוצה שאני אחיה חיים משמעותיים, חיים של אהבה,חיים של קבלה עצמית. כי יש גם ציווי בתורה לחיות. ולחיות בשבילי זה אומר-לקבל את זה שאני הומו, ולהוציא מזה את הכי טוב שאפשר. כי זה שאני הומו, גם זה מאלוקים. ואתה יודע מה? אני מתייחס לזה כאל מתנה.
כמו שחשדת, אכן לא נחה דעתי. אני באמת חושב שזהו פרדוקס ושכנראה לא אבין את העניין עד הסוף.
בשורה התחתונה, כנראה שזה באמת עניין של השקפה.
ככמות האנשים כך גם כמות הדעות וההשקפות.
אני רק מקווה שכל ההומואים (והלסביות וכו') מקבלים את זה בצורה בריאה כמוך כפי שעולה מהכתוב.
שבת שלום 🙂
מאז ומתמיד הין פרדוקסים בעולם. הגמרא אפילו דנה בנושא "צדיק ורע לו,רשע וטוב לו" , בגלל שיש פרדוקוס זה כר נפלא לביטוי עצמי, לחשיבה עצמאית כדי לנסות להתעלות מעל. אשריך שלפחות אתה מנסה להבין ולהתעמק בדבר.
שבת שלום גם לך, וחיים מאושרים 🙂
כי לומר שהטבע הוא כישלון פירושו לומר שהבורא ניכשל. כי אפשר לתקן על פי הפוטנציאל של בן האדם, אך אי אפשר לשנות את הטבע. הוא בלתי וכיח. אדרבה, הוא המגדלור שלאורו אנחנו מכוונים את מעשינו.
מכאן, שלקבל ולהשלים עם היותנו הומואים זה בסיס דעת האלוהים, ורק מבסיס זה אפשר ונכון לגזור את מי אנחנו ואיך אנחנו יכולים לחיות חיים איכותיים ומשמעותיים.