השבוע חשף הכתב יוסי מזרחי בערוץ 12 הקלטות של המפכ"ל רנ"צ דני לוי ושל דובר המשטרה סנ"צ אריה דורון, בהן הם נשמעים מלהגים דברים בזויים כנגד הקהילה שלנו בשיחה עם אדם שלישי ("אל תגיד לי שאתה עכשיו גם מהקהילה"…."שני גברים מחזיקים ידיים מגעילים אותי"). שניהם נכנסו לתפקידיהם הנוכחיים רק לאחרונה, וההקלטות הן מחודש ינואר השנה. החשיפה קוממה את הקהילה כנגדם, ולאחר קמפיין מהיר ומוצלח של האגודה למען הלהט"ב פרסם המפכ"ל מכתב בו לא התנצל על הדברים או אישר את הכרתו בכך שאמר אותם, ואמר שיכבד את הקהילה הלהט"בית ואת השוטרים הלהט"בים. אולם יש מי שחושבים בחברותא שמוטב היה לולא היתה הקהילה מגיבה כפי שהגיבה. נביא כאן שתי דיעות מנוגדות בנושא של שני יושבי הראש שלנו, יהונתן גיל רוסן ממן ושי ברמסון.
יהונתן גיל רוסן ממן:
הקהילה הגאה היא אחת מזירות ההיאבקות של הפוליטיקה הישראלית. זה לא כל כך נעים להיות זירת היאבקות. אם תרצו מטפורה אחרת, אפשר: היו משקעים אתו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו. זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצא.
אכן נקעה נפשי מהיות ספין. אינני פוחד ממפכ״ל שנגעל ממני. אני יודע להיות מגעיל כשצריך. לפעמים אני מגעיל בכוונה תחילה. הכול טוב.
אני פוחד מממשלה (מכל ממשלה ובייחוד מממשלה) שבמשמרת שלה קורה האסון הגדול ביותר מאז השואה.
אני פוחד מעם שלא אכפת לו כשהמשטרה מרביצה לאתיופים ולערבים ולחרדים ואז הוא עושה רעש כשהיא מרביצה ליפי בלורית.
לפני שהייתי מחליף מפכ״ל הייתי מחליף ממשלה. ולפני שהייתי מחליף ממשלה הייתי מחליף עם (לא שיש בנמצא אלטרנטיבה טובה יותר. אבל עדיין לעם הזה מגיע ציון בלתי מספיק).
ועכשיו ברצינות:
נבחר ציבור נשפט על האידאולוגיה, על האג׳נדה, על המילים הגסות שהוא מפנה לאזרחים נאמנים. נבחר ציבור שהומואים מגעילים אותו או אתיופים מפחידים אותו או אשכנזים מאוסים עליו – צריך להשפיל אותו ולבזות אותו ולמנוע ממנו במה. ואם הציבור רשע מספיק כדי לבחור בו, טוב יעשו הפקידים אם יסכלו כל יוזמה שלו. עובד ציבור, לעומת זאת, נמדד רק בהתבטאויות *הרשמיות* שלו, והרבה יותר מכך, בביצועים שלו. אם המפכ״ל לא פרסם הודעה רשמית באמצעות הדובר שבה ציין שמשטרת ישראל נגעלת מהומואים, צריך לתת לו לנסות להוריד את שיעורי הרצח. סביר להניח שייכשל, כי השר הממונה עליו חפץ בשפיכות דמים, אבל זה כבר עניין אחר לחלוטין. תעזבו אותנו בשקט.
שי ברמסון:
משטרה היא הגוף המזוהה ביותר עם המדינה המודרנית. אפילו השם הלועזי, Police, מוצאו ב πολιτεία היוונית, שמשמעה מדינה. אם יש חוקים, יש מי שאוכף אותם. משטרה שמנוכרת ומתנכרת לאזרחי המדינה, היא משטרה רעה. אוי לאזרחים שזוהי המשטרה שלהם.
ישראל היא מדינה של קהילות, וכור ההיתוך שלה לא ממש עבד ולא מחק את הזהויות השונות שלה. משטרת ישראל, עד עתה, לא מילאה תפקיד חיובי בשסעים הפנימיים שלנו ובייחוד בקרע העמוק שאיים להחריב את המדינה בשנות המחלוקת האחרונות, למרבה הצער.
עם זאת, זו המשטרה היחידה שיש לנו, ואין לנו אחרת. שוטרות ושוטרים מסרו את חייהם ללא היסוס, ומילאו את תפקידם, ביום האסון לפני כמעט שנה. חובה עלינו לשאוף שהיא תהיה הטובה ביותר.
לכן, כשנחשפה ההקלטה עם דבריו הבזויים של המפכ"ל ודוברו, הדבר הנכון ביותר שהיה לעשות הוא למחות על כך. אמרות כאלה הן הרס האמון המקרטע ממילא, שנותר לחלקנו, במשטרה. זה הדבר האחרון שהיינו צריכים עכשיו. אם אנחנו כקהילה להט"בית לא נמחה, אף אחד לא ימחה בשבילנו. ואכן כך היה – להט"בים מחו – האגודה יצאה בקמפיין ויראלי שלהט"בים שיתפו תמונות אישיות ("מגעילים את המפכ"ל"), ולהט"בים שילמו עבור תמונת שני גברים מתנשקים שהודבקה על העמוד הראשון של עיתון "הארץ". זו לא מחאה מבחוץ, שמישהו ביקש לכפות על הקהילה שלנו. זו מחאה מבפנים. שלנו.
לא מדובר בנבחר ציבור. כזה שניתן להעניש או לתגמל אותו בבחירות, ושיש חוקים ויועמ"ש ושיקול דעת משפטי שמגן עלינו מפני הסתה, וחסינות מהותית להגן עליו בכל מקרה אחר.
מדובר כאן בעובד ציבור, ועוד אחד במדים. כזה שכל מילה שהוא אומר – מייצגת את המדינה, את הגוף שבו הוא משרת. לעובד ציבור אין חופש ביטוי בלתי מוגבל, וככל שהוא בכיר יותר – כך הוא מוגבל יותר, גם בחופש הביטוי שלו. ביטויים שפלים כאלה, אין להם מקום. לא כנגד הקהילה הגאה ולא כנגד אף קהילה אחרת בישראל. נשאלת כאן השאלה האם רוחו של השר המשסה והמפלג, שתחת אחריותו כשלים רבים בתחומי אכיפת החוק, לא חדרה גם לכאן והמירה את סדר העדיפויות של המשטרה, משמירה על החוק לאיזו נראות ותו לא. נראות אלימה, מתבריינת, נטולת משמעות או תועלת.
כל זה גם אינו הוגן כלפי השוטרות והשוטרים, הלהט"בים ואלה שלא, שמסכנים את חייהם ומבצעים עבודתם נאמנה, בדיוק להיפך ממה שראינו כאן.
חובה להגיב, חובה למחות, חובה לומר את האמת ולעמוד על שלנו.
