היום צפיתי בראיון של הרב ארלה הראל מול הרב גיא אלאלוף, שמעתי אדם שבטוח ויודע שהאמת אצלו, שהדיעה שלו, לטענתו, היא קונצזנוס בקהילה הדתית, שהעובדות שלו מוחלטות ולא ניתן מקום לספק, אז לגבי זה אין לי מה לומר כי אני בעצמי לא מכיר את פרטי עדותו – על כל אלה שהצליחו להשתנות, על ההומו הדתי שטוען שהוא נשמר מכל חוויה מינית, על אותו פסיכולוג שהחליט להתעלם מעדות החברים שהוא הביא לו, אני לא אטען שהוא טועה או מטעה, אני לא אטען לחוסר אמינות עדותו, אבל העמדה הבוטחת הזאת שהאמת אצלו שהוא יודע למסור את רצון ה בצורה פשוטה היא בעצמה מעידה על עובדותיו, על דיעותיו ועל גאוותו שמסנוורת אותו.
עמדתו היא שאם הומו לא מצליח לשנות את נטיותיו, אין לו ברירה אלא להשמע לצו האלוקי ולהנזר מזוגיות, מאהבה, מהגשמה עצמית וחס וחלילה גם, ממיניות.
אני שואל אותך הרב ארלה, באיזו עזות אתה גוזר על ציבור שלם חיי נזירות? כאילו זה דבר של מה בכך, הרי בעצמך אמרת שאותו אדם החי את אותם חיי נזירות שאתה דורש מכלל הציבור הלהט"בי הוא אדם שראוי שייקרא, צדיק גמור. ככה בפשטות אתה מצפה מציבור, מיהודים פשוטים להיות במעמד של נזירות ושל צדיק גמור? שאחד בדור יכול להקרות ככה?
אתה חושב שזה פתרון אבל זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
מה גם שאין כזה דבר חיי נזירות, במציאות האמיתית איננו מדברים על 'צדיקים גמורים' והומואים ככל בני האדם הם בעלי צרכים בסיסיים, אז חיי נזירות זה לא יהיה, זה פשוט לא יכול להיות, מה שייקרה בפועל זה מעגל שיזין את עצמו – של בודדים המחפשים חוויות מזדמנות, וכך אתה בעצם דוחף ומדרבן לאותו עולם אפל שהומואים דתיים כלכך רוצים לברוח ממנו.
נתת את דוגמת העגונות, דוגמא לכאורה למצב בו אישה למרות כל המוסר המודרני והאנושיות, אין לה ברירה והצו האלוקי מחייב אותה להשאר בודדה כל חייה. הרב ארלה, זו דוגמא נפלאה לאיך היה נסיון אינסופי להתיר אותם. האתגר והבנת הצורך הבסיסי לאהבה ולממשות היה מובן באותו המקרה, ואני לא מתווכח ואיתך וזה בכלל לא משנה מה נפסק בסופו של דבר אבל הגישה היא מה שחשוב. כי האם אי פעם ניסית בכלל למצוא פתרונות אחרים? ניסית ללכת בדרך שמבינה את החוסר? אתה במחי יד פוסל את האופציה לזוגיות ללא האקט המיני בטענה שהכל זה אותו הדבר, כאילו חיים ומוות לא תלויים בזה כאילו זוגיות זה בנפיט שבן אנוש לא חי בשבילו. אבל זה ממש לא ככה. וההלכה היהודית לא עיוורת למציאות פרטנית ורבנים והספרות היהודית לאורך כל ההסטוריה התעקשו ונלחמו מול ההלכה ולא כמוך, בפשטות פסלו צורך או אופציה. איפה הנסיון הכנה שלך למצוא פתרון ריאלי? לא אני צריך ללמד אותך שאומנות הפסיקה ההלכתית היא אומנות של פשרות וסדרי עדיפויות.
והשאלה שהכי עניינה אותי (שעליה בצורה פוליטית התעלמת) היא מבחן התוצאה. כמה אתה באמת אוהב הומואים כמה אתה מסוגל להכיל ולא לשפוט? אתה שהגדיר שמי שכן הצליח 'להתגבר על עצמו' מוגדר להיות כצדיק גמור. מה יהיה במקרה של אלו שלא הצליחו להיות ׳צדיקים גמורים׳ איך בפועל תתייחס לזוג גייז דתיים שלא הצליחו להתפשר על אף צד, לא על זהותם ולא על אמונם?
