רצינו לומר בגרון חנוק מדמעות – תודה!
תודה לכם, הקהילה המדהימה שלנו. תודה על השבת המושלמת שהיתה, תודה על מי שאתםן ומה שאתןם. היתה שבת מרגשת שגרמה לנו להתאהב מחדש במה שאנחנו עושים. זה אנחנו, ואנחנו ב"ה ממש סבבה.
באהבה גדולה,
חברותא
במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית מותיקי חברותא משתף
התלבטתי הרבה על זה, אבל בא לי רגע שנדבר על פרשות השבוע – לא, לא ניצבים, אלא פרשת הילד בגבעה ופרשת ישרי לבב.
אז כן – אני הומו, הפתעה!
ולא – לא מדובר במתיחת 1 באפריל סופר מאוחרת ואין לי חוש הומור כזה גרוע.
בתור טרנסית בעצמי, שלמדה במוסדות דתיים, אין פה מקום לבלבול מדובר בביריונות. מדובר פה בקריאה לחרם. חרם וכעס שמופנה כלפי ילד שהדבר היחיד שהוא עשה לא נכון הוא להיות שונה. מדובר בתנועת נפש אלימה ואינפנטילית של כעס על האחר והשונה רק משום היותו שונה שכאשר היא נעישת בידי מבוגרים קל וחומר בעלי כוח פובלציסטי היא רצחנית. מדובר בהמון זועם שמשתלח בילד כי מה? כי הוא נולד אחרת?
זיו מולד למערכת החמ"ד, לתורת
והייתה פעם מערכת בחירות אחת שבה זהבה גלאון רפררה לנאום הסוטים וקבעה נחרצות: "זה או אנחנו או הם". הדיכוטומיה הכוזבת הזו מסוכנת הרבה יותר ממה שהיא נראית במבט ראשון.
