שבת חברותא הזו הרגישה קצת שונה מאחרות. כרגיל היו המון א.נשים חמודים שכיף לפגוש שוב או להכיר לראשונה, כרגיל הלו"ז התפקע מתוכן מגוון, כרגיל לא היו מספיק שעות ביממה בשביל להספיק לדבר עם כולם. ובכל זאת, משהו הרגיש אחרת. אולי אווירת פוסט-שבעה-באוקטובר והכאוס הכללי בו המדינה נמצאת שגרמה לי לגשת אחרת לשבת הזו בתור אי של שפיות בתוך כל הרעש. אל מול הקיטוב החברתי – קהילה. אמנם קהילה שיש לה עוד דרך לעבור, כמו כל קהילה, אבל קהילה שמרגישה כמו בית.

הרגשתי בנוח וציפיתי להתלבש בצורה שחורגת ממה שמקובל בידיעה שיהיה לי נעים ונוח ואפילו קיבלתי המון מחמאות. שמחתי לראות את הפרצופים השונים שהרכיבו את השבת ולשמוע את הדעות השונות, גם כשזה היה קשה, כי אני מאמין שכוחנו במגוון שלנו ולא באיזו אחדות מסרים חסרת אופי. תמיד יהיו משיכות חבל ומתחים בין הצד הלהט"בי לצד הדתי, לא רק במובן החברתי הרחב אלא ממש בתוך תוכנו, וצריך לקבל את זה באהבה ולתת לזה מקום כל עוד נתייחס אחד לשנייה בתור צלם האלוהים שאנחנו ונזכור במקביל את הדמיון והשוני כדברים לחגוג ולהנות מהם. בכל זהות מינית, בכל זהות וביטוי מגדרי, בכל בחירת חיים אישית – כוחנו באחדותנו ובאמת יחד ננצח אחרי הכל.