שבוע המודעות לא-מיניות

במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית מותיקי חברותא משתף
במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר וממיסדי הקשת הסרוגה בחברותא משתף

יצאתי מהארון כא-מיני רק כמה שנים אחרי שיצאתי מהארון כהומו דתי. ברבות השנים הבנתי שלקח לי זמן להבין את זה בעיקר כי חשבתי שסיימתי עם "התהליך" ביציאה מהארון הראשונה. חשבתי שיציאה מהארון היא עניין של "לפני ואחרי", הסיפור השחור-לבן הדרמטי שכולם מדברים עליו. הרי לא יכול להיות שהזהות שלי היא מורכבת יותר מ"הומו דתי", שזו זהות מורכבת מספיק בפני עצמה. הרבה שאלות עלו בי ותשובות לא נראו באופק – האם אני א-מיני כי גדלתי בחינוך דתי? האם הזדהות כא-מיני אומרת שאני כבר לא הומו? האם אני מתכוון לספר לאותם מעגלים שסיפרתי להם בפעם הקודמת? וכמובן, התייסרתי בשאלה אם משהו בי פגום וצריך תיקון. לא ידעתי אחרת. 

כידוע ראשי התיבות שהפכו לפופולריים ביותר כדי לתאר את הקהילה הגאה הם להט"ב. אם נתמקד רגע בלסביות, ההומואים והביסים אפשר לשים לב ששלוש מתוך ארבע האותיות עוסקות בכיוון המשיכה של מאן דהוא. ובינתיים, כהומו א-מיני אני תוהה איפה הדיבור על עוצמת המשיכה – מגבוהה, דרך בינונית עד נמוכה ואפסית – והייתי רוצה להעלות את זה לדיון רגע. יש משהו מאוד נוח, במיוחד בשיח ההומו-לסבי, בהתמקדות במשיכה בינארית. אם אתה נמשך לנשים במאה אחוז אז אתה הטרו "נורמלי" ואם אתה נמשך במאה אחוז לגברים אתה הומו "שונה". העולם כאילו מתחלק לשניים ולפי זה מתיישרת האידיאולוגיה הסדורה איך אמורים להיראות חיים של אדם. האמנם? מגיע השיח הביסי ואומר "רגע, אנחנו לא חלק מהמשוואה הזו, העולם הוא לא שחור לבן" וכולם מאבדים את דעתם. כלומר, פתאום לא יודעים באיזו מגירה לשים א.נשים. המותר והאסור הדתיים מבלבלים יותר וגם הראוי לוט בערפל. במקום לקבל את זה שזהות היא דבר מורכב אנחנו מנסים להכניס דברים בכוח למיטות סדום שלא תואמות את מידותינו כאשר הפתרון המתבקש הוא ליצור מסגרת שיח עם ניואנסים. 

יש להודות, יש משהו מפחיד בספקטרום של חוויות. במבט על אחרים, זה אומר שקשה יותר למיין מישהו בתור "אנחנו" או "הם" כי לפעמים הוא גם וגם ולפעמים לא ולא ולפעמים פה ולפעמים שם. קשה יותר להדביק תוויות ושמות שעובדים בצורה גורפת (לכאורה). אם נביט פנימה, הפחד להגדיר ו"לקבע" את עצמנו מובן לחלוטין, במיוחד בעידן שופע זהויות והגדרות. מה שקורה יותר מדי פעמים זה שאנחנו מחליטים לשתף את החלקים מעצמנו שאנו מרגישים דחיפה להוציא לאוויר העולם. החלקים הגדולים והברורים והחותכים, שתופסים נפח גדול מהזמן שלנו והסתרה שלהם שותה משאבים נפשיים יקרי ערך. עם זאת, כמו ציור על קנבס יש בנו גם אזורים שהעין פחות מתעכבת עליהם. אז נכון, יש את השמש הזורחת בצהוב והגלים המתערבלים אבל גם ענן תועה יפה בפינה העליונה וכמה ציפורים שלא כולם מודעים לזה שהם שם וגם להם מגיע מקום ויחס. 

בסוף החיפוש שלי הבנתי שאני יכול להיות גם וגם כי משיכה מינית או משיכה רומנטית לא חייבות לבוא ביחד או במינון מסוים, כל שילוב אפשרי. החלטתי לספר למעגלים מצומצמים יותר אבל בהחלט לא להסתיר. הבנתי שאני לא חייב להיות מאה אחוז א-מיני כדי להזדהות ככה, שמשיכה היא ספקטרום לא רק בכיוון המשיכה אלא גם בעוצמה, ומספיקה לי ההיכרות עם העוצמה שאני חווה בדרך כלל כדי לדעת לדבר על החוויה שלי בהתאם. הבנתי שזה בסדר שיש לי זהויות אחרות שתופסות יותר מקום אצלי, לאו דווקא מהעולם הלהט"בי, ובכל זאת לבחור לדבר על ההומואיות שלי ועל הא-מיניות שלי עם א.נשים שפתוחים לשמוע ולפעמים גם עם כאלה שעדיין לא. הבנתי שההגדרות צריכות לשרת אותי ולא ההיפך, אז אני משתמש בהן כדי לעזור לי להסביר את עצמי כשנוח לי. במקביל, אני זוכר שכולנו מורכבות אחת גדולה ששפה היא כלי שבור להכיל אותנו בה אבל היא הכלי היחיד שיש לנו כדי להתחבר, ללמוד ולצמוח.

בואו נדבר רגע על חתונה דתית גאה

המילה הגדולה הזו, האירוע הגדול והיקר הזה. עזבו רגע מאבקים, הכרה מהמדינה, הפלות של הצעות חוק לברית זוגיות וחתימה ברבנות. לא מה זה אומר לאנשים אחרים, אלא מה זה אומר בשבילנו-הומואים בחיים קהילתיים דתיים ומוקפים סטרייטים, לא עלינו.

קרא עוד »

הסיפור של נריה שמעון

"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *