חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

שבוע המודעות לא-מיניות

במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית מותיקי חברותא משתף
במסגרת שבוע המודעות לא-מיניות שחל השבוע, אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר וממיסדי הקשת הסרוגה בחברותא משתף

יצאתי מהארון כא-מיני רק כמה שנים אחרי שיצאתי מהארון כהומו דתי. ברבות השנים הבנתי שלקח לי זמן להבין את זה בעיקר כי חשבתי שסיימתי עם "התהליך" ביציאה מהארון הראשונה. חשבתי שיציאה מהארון היא עניין של "לפני ואחרי", הסיפור השחור-לבן הדרמטי שכולם מדברים עליו. הרי לא יכול להיות שהזהות שלי היא מורכבת יותר מ"הומו דתי", שזו זהות מורכבת מספיק בפני עצמה. הרבה שאלות עלו בי ותשובות לא נראו באופק – האם אני א-מיני כי גדלתי בחינוך דתי? האם הזדהות כא-מיני אומרת שאני כבר לא הומו? האם אני מתכוון לספר לאותם מעגלים שסיפרתי להם בפעם הקודמת? וכמובן, התייסרתי בשאלה אם משהו בי פגום וצריך תיקון. לא ידעתי אחרת. 

כידוע ראשי התיבות שהפכו לפופולריים ביותר כדי לתאר את הקהילה הגאה הם להט"ב. אם נתמקד רגע בלסביות, ההומואים והביסים אפשר לשים לב ששלוש מתוך ארבע האותיות עוסקות בכיוון המשיכה של מאן דהוא. ובינתיים, כהומו א-מיני אני תוהה איפה הדיבור על עוצמת המשיכה – מגבוהה, דרך בינונית עד נמוכה ואפסית – והייתי רוצה להעלות את זה לדיון רגע. יש משהו מאוד נוח, במיוחד בשיח ההומו-לסבי, בהתמקדות במשיכה בינארית. אם אתה נמשך לנשים במאה אחוז אז אתה הטרו "נורמלי" ואם אתה נמשך במאה אחוז לגברים אתה הומו "שונה". העולם כאילו מתחלק לשניים ולפי זה מתיישרת האידיאולוגיה הסדורה איך אמורים להיראות חיים של אדם. האמנם? מגיע השיח הביסי ואומר "רגע, אנחנו לא חלק מהמשוואה הזו, העולם הוא לא שחור לבן" וכולם מאבדים את דעתם. כלומר, פתאום לא יודעים באיזו מגירה לשים א.נשים. המותר והאסור הדתיים מבלבלים יותר וגם הראוי לוט בערפל. במקום לקבל את זה שזהות היא דבר מורכב אנחנו מנסים להכניס דברים בכוח למיטות סדום שלא תואמות את מידותינו כאשר הפתרון המתבקש הוא ליצור מסגרת שיח עם ניואנסים. 

יש להודות, יש משהו מפחיד בספקטרום של חוויות. במבט על אחרים, זה אומר שקשה יותר למיין מישהו בתור "אנחנו" או "הם" כי לפעמים הוא גם וגם ולפעמים לא ולא ולפעמים פה ולפעמים שם. קשה יותר להדביק תוויות ושמות שעובדים בצורה גורפת (לכאורה). אם נביט פנימה, הפחד להגדיר ו"לקבע" את עצמנו מובן לחלוטין, במיוחד בעידן שופע זהויות והגדרות. מה שקורה יותר מדי פעמים זה שאנחנו מחליטים לשתף את החלקים מעצמנו שאנו מרגישים דחיפה להוציא לאוויר העולם. החלקים הגדולים והברורים והחותכים, שתופסים נפח גדול מהזמן שלנו והסתרה שלהם שותה משאבים נפשיים יקרי ערך. עם זאת, כמו ציור על קנבס יש בנו גם אזורים שהעין פחות מתעכבת עליהם. אז נכון, יש את השמש הזורחת בצהוב והגלים המתערבלים אבל גם ענן תועה יפה בפינה העליונה וכמה ציפורים שלא כולם מודעים לזה שהם שם וגם להם מגיע מקום ויחס. 

בסוף החיפוש שלי הבנתי שאני יכול להיות גם וגם כי משיכה מינית או משיכה רומנטית לא חייבות לבוא ביחד או במינון מסוים, כל שילוב אפשרי. החלטתי לספר למעגלים מצומצמים יותר אבל בהחלט לא להסתיר. הבנתי שאני לא חייב להיות מאה אחוז א-מיני כדי להזדהות ככה, שמשיכה היא ספקטרום לא רק בכיוון המשיכה אלא גם בעוצמה, ומספיקה לי ההיכרות עם העוצמה שאני חווה בדרך כלל כדי לדעת לדבר על החוויה שלי בהתאם. הבנתי שזה בסדר שיש לי זהויות אחרות שתופסות יותר מקום אצלי, לאו דווקא מהעולם הלהט"בי, ובכל זאת לבחור לדבר על ההומואיות שלי ועל הא-מיניות שלי עם א.נשים שפתוחים לשמוע ולפעמים גם עם כאלה שעדיין לא. הבנתי שההגדרות צריכות לשרת אותי ולא ההיפך, אז אני משתמש בהן כדי לעזור לי להסביר את עצמי כשנוח לי. במקביל, אני זוכר שכולנו מורכבות אחת גדולה ששפה היא כלי שבור להכיל אותנו בה אבל היא הכלי היחיד שיש לנו כדי להתחבר, ללמוד ולצמוח.

התהום נפערת, אבל חוט מאיר של חסד משוך עליה

אתמול כתב יאיר שרקי ברגישות ובאומץ רב שהוא ״אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא״, ומאז הוא זוכה לתמיכה נרחבת ומרגשת | יודע האדם: כמה הייתי רוצה להמשיך להאמין בזה או בזה, כמה הייתי שמח אם הכל היה שונה

קרא עוד »

מה כל כך מעצבן אותם?

הפרסומת החדשה של דוריטוס מציגה את המובן מאליו – יש כל מיני סוגים של משפחות ולכל המשפחות מגיע להיות משפחות. האמירה הזו גררה אחריה סערה ברשת, קריאות לחרם והגדיל לעשות סגן ראש עיריית ירושלים שקבע שעל זה תלויה הבריאות הנפשית של הדורות הבאים.
בנקודה הזו אני מוכרח לשאול: מה כל כך מעצבן אותם? למה המציאות

קרא עוד »

"חבל שלא הצלחת להתאבד."

"חבל שלא הצלחת להתאבד."
אלו המילים האחרונות שאבא שלי אמר לי מאז שיצאתי בפניו מהארון בתור טרנסית. את אותו הלילה לא העברתי בבית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר