דניאל יונס (38), #יחידגאה

ב#יחידגאה אנו מביאים את סיפור היציאה של הומו גאה, דתי על הרצף (כן, דתל"שים, אנחנו מסתכלים גם עליכם), שיעניק לנו חיזוק והשראה לאלה שעוד בפנים ולאלה שכבר בחוץ.

מאיפה אני: "ירושלמי מלידה, היום גר בתלפיות הישנה (ארנונה)".

עם מי אני: "נשוי 6 שנים לאורי. אנחנו ביחד למעלה מעשור. נפגשנו במסיבת פורים של חברותא".

מה אני עושה בחיים: "דובר של מכון ון ליר בירושלים"

מתי ידעתי: "בגיל 9-10. לא הייתי אאוטסיידר. היו לי חברים טובים. הייתי תלמיד טוב. אבל בכל זאת משהו הרגיש לי אחר. שונה. לא היו אז דמויות שיכלתי להסתכל עליהן ולהגיד "אה, זה מי שאני". היה לי קשה לשים את האצבע על מה זה, ומה זה אומר".

אני ואלוהים: "אני דתי. אף פעם לא היתה לי בעיה. אני באמת ובתמים מאמין שהבעיה היא לא בדת, אלא עם הדתיים. אני לא רואה שיש קונפליקט בין גאווה לבין התורה. לא כל המצוות וכל האיסורים קשורים אל כל אדם, כמו שהלכות שחיטה לא רלוונטיות לצמחוני.

"בואו נשים רגע את הפסוק בצד. הוא ברור ומדבר על משהו מאוד ספציפי. השאלה היא על מה הוא לא מדבר. מה לא כתוב שם: איך אנחנו מתייחסים אל הומוסקסואליות במישורים כמו זהות, זוגיות, משפחה".

הפעם הראשונה בה יצאתי מהארון: "גיל 13. חברה שלי מהכיתה, בטעות או בכוונה, פתחה איזו מחברת שלי והגיעה לדף שכתבתי לעצמי על עצמי. שאלות. היא הבינה שמשהו קורה איתי. אני לא זוכר מה הייתי יותר: בשוק או בהקלה. היה לה מאוד חשוב לעזור לי. היא מאוד ניסתה להיות שם בשבילי. היא לא ידעה איך, אני אז גם לא ידעתי מה אני צריך".

אבא, אמא, אני הומו: "גיל 26. ערב שמחה תורה. גרתי אז באמסטרדם והגעתי לישראל לתקופת החגים. יום אחר כך כבר חזרתי לאמסטרדם. באתי לזרוק את הפצצה ולברוח. הייתי אז במערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי. הרגשתי מוכן.

"כשהוגש הקינוח מתוך מקום של זוגיות רצינית ראשונה, באתי ואמרתי להם, ש"יש לי חבר" וטוב לי, וזה מי שאני. אז עוד לא הסכמתי לקרוא לעצמי הומו. אבא מזג וויסקי לשלותינו. אחרי שלגמנו את הכוס הוא מזג עוד סיבוב והכריז "לחיים". אמא אמרה שקשה לה על כל השנים שהיה לי קשה ולא היתה לי תמיכה. הקבלה שלהם היתה כבר מהרגע הראשון. קבלה מוחלטת, גם אם לא עיכול. אני גם לא חושב שציפיתי לקבלה כזו מיידית ומוחלטת. לא חשבתי שזה יהיה כל כך טוב.

"בצאת החג, אחרי שהדברים קצת שקעו, ישבנו שוב פעם לשיחה. אבא שלי הוא דמות מאוד מוכרת ומוערכת בקהילתו הדתית. פחדתי לפגוע במעמד שלהם, בקהילה שלהם. פחדתי שירכלו עליו בבית הכנסת. הוא אמר בשיא הכנות: "גם אני חשבתי על זה, אבל לא אכפת לי". בעיניי זה היה מדהים. הוא הפגין אהבה ללא תנאים. לא ציפיתי לזה".

ומה עם הסבתא: "רק שבועיים לפני שהתחתנתי סיפרתי לסבתא שאני הומו. יחד עם אמא שלי המצאנו סיפור שלם כדי לתת לה את התחושה שהיא לא האחרונה שיודעת. בכל זאת, פולניה. היא אמרה: "אולי אני זקנה, אבל אני לא מטומטמת"".

מסר לארוניסטים: "אין נוסחה ליציאה מהארון. הכי חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך ותעשה את זה בדרך הטובה ביותר לך. בדרך כלל זה הרבה יותר טוב ממה שמדמיינים את זה. אם לך לקח אי אלו שנים לקבל את עצמך, אל תבוא בציפייה כלפי ההורים שלך לקבל אותך מיד".

מסר לאלה שבחוץ: "היציאה מהארון הוא תהליך שלא נגמר אף פעם. בכל מפגש עם אדם בסיטואציה חדשה אנחנו יוצאים שוב. אבל זו החשיבות שלו. זה הכוח שלו. ככל שיותר ויותר אנשים ייחשפו אלינו, כך לדורות הצעירים יותר יהיה יותר ויותר קל".