י"ד באייר הוא יום של תיקון, יום של הזדמנות שניה. ובשנים האחרונות גם קמה יוזמה נפלאה שמקבעת את היום הזה כיום שבו דנים בסובלנות דתית.
וכאילו כדי להדגיש עד כמה סובלנות נדרשת בתוך הציבור שלנו, התפרסמו דברי הרב הראשי של רמת-גן, הרב יעקב אריאל שפסק שלא להשכיר דירה לזוג לסביות.
הטענה של הרב היא שאסור להשכיר מכוון שזוגיות כזאת היא פסולה. לכאורה יש כאן פשוט עניין הלכתי והשואל קיבל תשובה הלכתית.
האם הפלפול ההלכתי הוא נכון או לא, זה משני. כי ברור לי וידוע לי שיש רבנים שיגידו בשם אותו ברור הלכתי – תשובה אחרת.
אז מדוע הפלפול ההלכתי הוא משני? כי תשובתו הציבורית של הרב, דעתו על להט"בים בין אם הם דתיים או לא – נעדרת לחלוטין מסובלנות יהודית, ממוסריות אנושית וכמובן מההבנה הפשוטה של ואהבת לרעך (גם אם הוא לא בדיוק) כמוך.
אינני איש הלכה, אך אני בשר מבשרה של הציונות הדתית. אותה ציונות דתית שידעה תמיד לשלב בתוכה אנשים / זוגות / משפחות שלא קיימו את ההלכה היבשה על בוריה. האם הרב היה מבקש הוכחות מזוג דתי האם הם שומרים על טהרת המשפחה לפני שמשכירים להם דירה או לא?
האם הרב חושב שאיסור על השכרה לזוגות בני אותו המין יעביר מסר של אהבה אחווה שלום ורעות? אלו פניה של הציונות הדתית שיודעת למשל לקבל בתוכה זוגות דתיים שלא בדיוק שומרים על ד' אמות ההלכה? שיודעת למשל לקבל בתוכה זוגות שהאישה לא חובשת כיסוי ראש?
אני מניח שהרב לא ימהר באופן כה נחרץ למנוע מזוג דתי שהאישה לא חובשת כיסוי ראש לשכור דירה. אני אף מניח שהרב לא ימהר להיות נחרץ כול כך למנוע שכירת דירה מזוג חילוני (שיש רבים כאלה בעירו. אולי הרב שכח שהוא לא רבה של בני ברק הסמוכה?).
אך כשמדובר על זוגיות של בני אותו המין – הלשון נהפכת לנחרצת. השלום והאהבה נשכחים וההבנה שהאדם הוא אדם מתפוגגת לה פתאום כאילו מעולם לא היתה אמורה להיות שם.
כשמדובר על זוגיות של בני אותו המין, לא משנה לרב שאולי מדובר למשל בזוג שתורם לביטחון המדינה, משלם מיסים, ואף יש רבים כאלו שקובעים עתים לתורה, מתפללים עם הרב לשלום המדינה וחיים חיים נעימים ומפרים.
לא משנה העובדה ולא מבלבלת אותו המציאות שטיפולים פסיכולוגים כמו שהרב תומך בהם (בתגובה שנתן לשאלת אחד האתרים), לא נתמכים כלל ע"י אגודות הפסיכולוגיה בעולם, לא משנה העובדה שבכלל יש לא מעט רבנים שמבינים שהיהדות לא דורשת מהאדם טיפול המרה. לא משנה העובדה שרבים חוו שריטות נפשיות קשות עקב טיפולים כאלו, והמקרים היותר חמורים אף הסתיימו באובדן האדם, פעמים רבות גם באופן פיזי. לא משנה העובדה שלהיות הומו או לסבית שחיים בצורה גלויה ועם שמחה בלב ואמונה באלוקים איננה סותרת את היהדות.
בא הרב ובאבחה אחת ובלב מוכבד מגרש אותם מהדבר הגדול הזה שנקרא החברה הישראלית והחברה היהודית. בא הרב ושוכח שהוא חלק מהציונות הדתית בה המורכבות של החיים היא דבר מהותי שמייחד אותנו ומאפשר לנו לראות את העולם בצורה הגיונית, שקולה וצבעונית.
על מגרש ההלכה היבש אפשר להתווכח. אך על מגרש הסובלנות אין מקום לאמירות כאלו, אין מקום לאפליה כזו. ואין מקום לבורות הומופוביה וגזענות.
