רגע לפני פסח שמנו את הסמרטוט בצד וישבנו יחד, חברי קבוצת "הקשת הסרוגה בשומרון", לחשוב איך ממשיכים מכאן. אחרי פגרה ארוכה חידדנו לעצמנו מה הקבוצה עבורנו וקבענו יסודות חדשים לפעילות שלנו: איזון בין הווי חברתי ותוכן, ולקיחת חלק של כל משתתף בתחום אחריות המתאים לו. החלטנו ליהנות מהאיכויות של קבוצה קטנה ויחד עם זאת לנסות להרחיב את הפעילות של הקבוצה הלהט"בית הדתית היחידה (!) בשומרון ובבנימין. אז, גברים להט"ב מרקע דתי, יש קיץ שלם לפנינו ואנחנו מתכוונים לנצל אותו! מוזמנים להצטרף 🙂
ונניח לרגע שיש אמת בדבר, ואכן לא מדובר בשנאה. אותם נבחרי ציבור חייבים לזכור שלמילים יש כח. מה אמור לחשוב נער חמום מוח בן 18 כשהוא יושב בבית ומתלבט אם לצאת לרחוב עם לום ולצוד הומואים
הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול.
אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.
במשך תקופה ארוכה חשבתי שהקולות בראש שלי, אותם קולות שאמרו לי שאני טעות, שאני מקולקל, שאני לא ראוי לאהבה – הם האור, ואני החושך.
הייתי צריך לבחור בין לקבל את הבן שלי ולאהוב אותו, לבין להתנכר לו. לזרוק אותו בגלל מי? בגלל אלוהים? אלוהים לא נמצא במקום שיש בו שנאה״.
למרות זאת כשראיתי את המדורה (הסימבולית) שהציתה קבוצת הורים בפתח בית ספר ממלכתי דתי באחת מערי המרכז ביום שישי האחרון, לא יכולתי ללמד עליה סניגוריה.
