חץ בלב – חלק ב': ביקורת על פסק הרב פיינשטיין

תגובה של אדמיאל קוסמן על פסיקת הרב פיינשטיין, ובו הוא מנסה למזער את הקונפליקט שיש בהלכה בין התנגדות לבין סובלנות לתופעה ההומוסקסואלית
הרב משה פיינשטיין
הרב משה פיינשטיין

אדמיאל קוסמן יליד 1957, חיפה. למד בבתי ספר דתיים ובישיבות שונות. לאחר שירותו הצבאי למד בבית-הספר לאמנות בצלאל. היה מרצה בכיר במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן במשך שנים רבות וכעת הוא פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה של פוטסדם והמנהל האקדמי של המכון להכשרת רבנים רפורמיים ע"ש גייגר בברלין. פרסם מאמרים רבים בחקר התלמוד ובעל המדור ´אוצר קטן´ במוסף תרבות וספרות של עיתון ´הארץ´ שבו הוא מציג קריאות חדשניות של סיפורים מן האגדה התלמודית והסיפור החסידי. בשנת 1991 זכה קוסמן בפרס ברנשטיין לשירה, בשנת 1992 בפרס ראש הממשלה, ובשנת 2000 בפרס ברנר.

חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (1)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (1)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (2)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (2)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (3)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (3)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (4)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (4)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (5)
חלק ב´ ממאמרו של קוסמן (5)

"השיח הזה חורץ דיני נפשות" קבעתי, "אתם לא חייבים לחשוב כמוני בנושא אבל גם לא חייבים להשתמש בשפה הזו כדי להתנהל מולו", סיכמתי.

ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.

קרא עוד »

לא ניתנו תעניות לישראל כדי שנזכור בהן הצרות ונקונן על דם ישראל הנשפך כמים

והואיל וכבר פשט המנהג ואין בו איסור רק שטות, ויש בו רמז, לפיכך אני אומר שאם התפלל עם הציבור בתענית והרבו בזכרון הצרות – אל יפרוש מהן. אבל לכתחילה לא יתפלל עם מי שזוכרין הצרות ולא עושין תשובה.

קרא עוד »

התהום נפערת, אבל חוט מאיר של חסד משוך עליה

אתמול כתב יאיר שרקי ברגישות ובאומץ רב שהוא ״אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא״, ומאז הוא זוכה לתמיכה נרחבת ומרגשת | יודע האדם: כמה הייתי רוצה להמשיך להאמין בזה או בזה, כמה הייתי שמח אם הכל היה שונה

קרא עוד »

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

קרא עוד »

שתפו את המאמר