לעדכונים על פעילויות ואירועים:

דבר תורה לראש השנה

festive_mealאני יודע שזה הולך להיות טור פתטי אבל אין מה לעשות, חייבים לדבר על זה. זה קצת מביך כי אני מרגיש שלפני ראש השנה אני אמור לכתוב על "הרת עולם" על תשובה, על סליחה. אבל זו לא האמת שלי. אני רוצה לכתוב על מה שבאמת מעסיק אותי לפני ראש השנה כיהודי וכהומו: אני רוצה לכתוב לקראת ראש השנה על הַשְמנה.

אנחנו שנייה לפני הכניסה לחגים. ברור לנו שנאכל המון ארוחות משפחתיות, נצרוך אלפי קלוריות מיותרות ונחמיא לדודות על מאכלים נוטפי שומן. שנייה לפני מרתון הארוחות המשפחתיות אני רוצה לשאול: מה פשר הזלילה הזאת? איזה צורך היא ממלאת אצלנו? מדוע אנחנו אוכלים כל כך הרבה?

כך ר' נחמן מברסלב כותב על האכילה:

"ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' "(שמות טז כה)
על כל סעודה משלש סעודות כתיב 'היום' לרמז שלא לאכול בסעודה של שבת, (אלא) רק בשביל היום.
כי לפעמים אוכלים שרעב מאתמול, ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר,
אך בכל סעודה משלש סעודות של שבת לא יאכל כי אם בשביל היום,
הינו סעודה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך.

(ליקוטי מוהר"ן קכה).

כלומר, ר' נחמן מבין שהאכילה ממלאת הרבה פעמים צורך נפשי, ולאו דווקא פיזי. אנחנו אוכלים כי היינו רעבים אתמול או בילדות, או מתוך תחושת חוסר: חוסר במזון או חוסר ב"חמצן" בארוחת חג משפחתית שבה הדודה שוב מנסה לשדך לנו את הבת של השכנים.

בתורה הקצרה הזו ר' נחמן דורש את המילה "היום" בפסוק: צריך לחיות "היום", לחיות מול המציאות הקונקרטית, מול ה"היום" שלך, ולא לחיות מול "אתמול-מחר" של מציאות מטאפיזית מעורפלת.

בראש השנה נשיר בברכת "שים שלום" של מוסף את הפיוט "היום תאמצנו", שפיזמונו החוזר הוא המילה "היום" (וכאן כולם לזמזם ביחד את המנגינה):

הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ

אמן

הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ

אמן

הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ

אמן

היום, היום, היום וכו'

היּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה

אמן

הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ

אמן

הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ

אמן

הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ

היום, היום, היום וכו'

(מתוך תפילת מוסף של ר"ה ויומה"כ. רק בשביל הפרוטוקול אציין שלפיוט המקורי כמושהוא מופיע בסידור עדות המזרח, יש 24 שורות לפי סדר הא"ב. משום מה אצל בני דודינו האשכנזים נשתמרו בתפילה רק 7 מתוכן).

גם כאן בפיוט, מודגש ה"היום" של ראש השנה. ראש השנה הוא זמן למחשבות ולחשבון נפש: גם כאן, צריך להתמקד במה שמול העיניים, ולא להיתפש ל"אתמול-מחר" ערטילאי ומופשט.

ואסיים בקטע מתוך "ספר הזן של ג'ושו" העוסק בדיוק בנושא הזה:

מישהו שאל: "מהו העצמי שלי?"

ג'ושו אמר: "עץ האלון בחצר הקדמית. הבט בו!"

("ספר הזן של ג'ושו", הוצאת "בבל" עמ' 12).

ג'ושו רומז לתלמידו שעליו להתמקד במה שמולו (במקרה הזה: עץ אלון) ולא לשגות באשליות שאינן קשורות ל"היום".

שנזכה בראש השנה הזה להתמקד ב"היום" שלנו, בקונקרטי, במוחשי ובמה שמול העיניים,

הן בחיפוש העצמי,

הן בעיצומו של יום,

והן בפעולת האכילה.

שנה טובה,

בני

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

תגובה אחת

  1. הג'ושו הזה הולך ומוכיח את עצמו בתור סייד-קיק לא רע. מישהו שאל: "האם כבר עבר קו 28?" ג'ושו ענה: "מלחמת העולם הראשונה. וטופו!"

    שנה טובה שתהיה. המסר נשא חן בעיניי, ואכן הוא מאוד ברסלבי. תהיה, תרקוד, אל תדבר על זה. אל תדברי על אריק. (אבל על ג'ושו מותר לך. אני והזה שלי אוהבים את ג'ושו.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.