לאחר דיונים אל תוך הלילה, התנגחויות והתלבטויות, ירדן וישורון מביעים את דעתם על המצעד.
ירדן, תל אביבי דתי, בזוגיות עם ילדים
ישורון, ירושלמי דתל"ש, רווק
שוברים שתיקה, ואומרים את מה שיש להם על הלב
ישורון: אתם שם על המשאיות, תתלבשו!
מצד אחד זה הרגע שלנו לחגוג את היחודיות והשוני שלנו, להרגיש חופשיים ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, כי מגיע לנו!
המצעד הוא פלטפורמה טובה בה אפשר להעביר את המסרים שלנו לחברה ולקדם שינוי בחקיקה ובחברה. כדי לאפשר שינוי כזה, אנו צריכים שהחברה תשנה את התפיסות שלה על להט"בים. לא נוכל לכפות על הציבור את זה, זה רק יוכל לקרות ע"י שינוי תפיסתי מבוסס.
למה החוק נגד אדם בוגר, מלא אהבה ונתינה שרוצה להתחתן עם בן הזוג שלו ולאמץ ילדים (או כל אופציה אחרת..) ולתת להם עם הרבה מוטיבציה את כל האהבה שבעולם, אבל כל "פַספוס" סטרייט יכול ללכת בדרכיו של ג'ינג'יס חאן ולהשריץ צאצאים לכל עבר בלי שאף אחד אוסר עליו?!
מצד שני אני חושב שכל הפוטנציאל הזה מתפספס כי היום הזה מסתכם בעיקר בגברים "טופלֵס" על משאית עליזה. היום הזה היה יכול להיות יום רציני שבו אפשר להכניס למודעות ולסדר היום את הדרישות המוצדקות שלנו שלצערנו אינם ניתנות לנו כי יש מספיק אנשים שלא מעוניינים שיהיה לנו אותן…
יש דיונים ציבוריים והרצאות עם בני נוער למשל על המצוקה של להט"בים בכלל ולהט"בים דתיים בפרט ולגרום לשבירת המחיצות בין אנשים, הנשק הטוב ביותר נגד הומופוביה הוא היכרות אישית! ברגע שאתה מכיר אדם, המחיצות והפחדים מתקלפים מאליהן ומה שמתגלה תחתם הוא בשר ודם בדיוק כמוך שמבקש קצת רגישות והכרה למצב שלו, כל אחד כזה הוא עוד אקטיביסט במאבק שלך.
חשוב לי להבהיר את עצמי: אין לי התנגדות למצעד עצמו, יש לי התנגדות וצער למה שנהיה ממנו ועל מה שהוא יכול להיות.
ולכן אני חושב שצריך לרדת מהילדותיות של מצעד הגאווה, להוריד את החתיך מהמשאית ולהפוך את היום הזה ליום יותר מורכב ומשמעותי שיעשה שינוי אמיתי שכולנו נהנה ממנו.
ירדן: צפרדע נוחה לבליעה
גם אני חושב שיהיה אדיר כשהכל יהיה נורמלי, ובאיזה שהוא מקום זו גם כוונת מארגני המצעד.
אכן יש במצעד בעיות רבות ויש שם תופעות שאינן מייצגות שום דרך חיים ברורה ומסודרת,
יש שם המון מרד במוסכמות, כפי שניתן לצפות מקהילה שנמצאת לקראת סוף גיל ההתבגרות שלה ועסוקה המון בלהגדיר מה היא לא, אבל מה היא כן לוטה בערפל (שמתפזר בתקופתנו).
עם זאת אסור לשגות בדמיונות ולחשוב שאם המצעד היה נורמטיבי הומוסקסואליות היתה צפרדע נוחה יותר לבליעה.
גם בהתחלה כשהמצעד היה לא יותר מחבורת אנשים עם שלטים הוא זכה לאנטגוניזם לא קטן.
יש פה מצב של ביצה ותרנגולת: חלק מהסיבה שהקהילה חתכה לכיוון פרובוקטיבי הוא בגלל האנטגוניזם והשלילה שלה מצד ה"נורמליים".
וצריך לשאול את עצמנו, האם אין התנגדות גם למצעד בירושלים ובשאר המקומות למרות הצניעות שלהם? האם מה שבאמת מפריע לאנשים זה העירום? הרי גם על חוף הים יש אנשים עירומים ואין לאנשים בעיה לקחת לשם את הילדים שלהם.
התרבות המערבית השמרנית שנאה הומואים וחוקקה חוקים מפלים נגדם הרבה לפני מצעדי הגאווה. ויחס זה היווה למעשה את הטריגר למפגן המחאה הראשון ב- 69'. הפרובוקטיביות היא פצעי הבגרות של הקהילה. בני אדם שנאבקים להשתחרר מכבלים של ניכור והחנקה.
אם נשאל תכל'ס מה עלינו לעשות, היות והמצעד כבר קיים, עדיף שבעלי האידאולוגיות הבוגרות ירימו אותו מאשר שכולם ינדו אותו ואז הוא באמת יישאר רק בידי בעלי המועדונים והספונסרים.
ולכן השאלה הנשאלת היא – האם להשתתף או לא…
נכון להיום אני חושב שצריך להשתתף.
–
ומה אתם חושבים? שתפו אותנו בתגובות.
