לעדכונים על פעילויות ואירועים:

אוֹריגָדי

zipper

"מצבי ולוויתן נולד צביליתן.”
"אתה שוב במצב רוח המעצבן שלך."
"מצב ושבלול נולד צַבְּלוּל.”
"צַבְּלוּל?”
"כן. ומצַבְּלוּל ולוויתן נולד צַבְּלוּליָתָן.”
"מה?”
"אם הוא לא נזהר. אמצעי מניעה זה חשוב מאוד.”
"כשאתה מקיים יחסים עם לוויתן? כן, אני מניח.”
"הוא כבר היה חצי שיכור, ככה שהשיקול דעת שלו לא היה משהו. אבל זה נתן לו אומץ. אז הוא גמר את מה שיש לו בכוס וניגש אל הלוויתן שעומד בצד, כאילו, לא אכפת לו, ואומר, אתה רוצה לבוא אליי הביתה?”
"והוא רצה.”
"מדהים, נכון? והם הולכים אליו, אבל זה לא סתם סטוץ וגמרנו, הלוויתן הזה הוא די ג'נטלמן. אז הם מדברים על ספרות, והוא צוחק על הטעם שלו במוזיקה ו –"
"ואחר-כך הוא לא מתקשר.”
"איך ידעת?”
"נו, זה לא התקדם לשום מקום.”
"זה היה לילה קסום!”
"אבל לא יצא מזה שום דבר.”
"דווקא יצא. צַבְּלוּליָתָן.”

"אוֹרי –”
"משפן וחתול יוצא שְׁפַנְתּוּל.”
"אפשר לדבר אתך רגע ברצינות?”
"אני תמיד רציני.”
"אתה לא חושב שאנחנו דורכים במקום קצת, שאנחנו… לא יוצא מזה שום דבר?”
"לא?"
"כאילו שאני רוצה משהו אחר. עוד משהו. אבל אין.”

"גם אני רוצה.”
"אתה רוצה מה?”
"אני רוצה צַבְּלוּל.”
"אי אפשר לדבר אתך על כלום, אתה יודע?”
"גדי, צייר לי צַבְּלוּל!”
"מה תעשה עם צַבְּלוּל?”
"אנחנו נגדל אותו, גדי. אנחנו נהיה אבא ואימא והוא יהיה הצַבְּלוּל הכי מאושר בעולם.”
"ואיך בדיוק אתה מתכוון לגדל את הצַבְּלוּל הזה בעולם שכולו צבים ושבלולים?”
"אני אתן לו חסה."
"מבריק.”
"הוא יגדל ויפגוש את לוויתן חלומותיו. הוא יהיה רופא.”
"הוא לא. אין צַבְּלוּלים, אוֹרי. מצב ושבלול לא יוצא שום דבר.”

"מִצָּב ובדידות נולד צַבְדִידוּת.”
"אתה לא יכול לעשות את זה למושגים מופשטים.”
"אני לא. אבל צב כן: הוא על-זוויגי. הוא יכול להיות עם מי שבא לו.”
"מה נולד מִצָּב ונודניק?”
"גָּדִי.”
"מצחיק מאוד.”
"אתה יודע מה? נראה לי שגם אתה על-זוויגי.”
"באמת?”
"הנה, תראה: תַּרְנְגָדִי. לִוְיָּגָדִי. גָּדִיבְשָׂה.”
"מה זה גָּדִיבְשָׂה?”
"מה שנולד מגדי וכבשה.”
"על-זוויגי, אתה אומר?”
"לא, בעצם… אתה לא. אתה לא יכול להתחתן עם ארמדיל."
"ארמגָדיל."
"זה משחק-מילים. אין דבר כזה.”

"ארמדילוֹרִי.”
"מוזר מדי. לא ילך.”

"אז מה?”
"נראה לי שאנחנו תקועים.”
"זה לא כל-כך מסובך, לצייר צבלולים, אתה יודע.”
"אפשר לנסות.”
"אפשר. מה יוצא מאוֹרי וגָדִי?”

*

והערת שוליים (ארוכה במיוחד, לכבוד הפעם הראשונה):

הומואים דתיים זה נושא משעמם מאוד. זה נשמע כמו נושא שנגזר מתוך חוברת חודש ארגון של בני עקיבא. אני חייב להודות שעד הזמן האחרון, לא ממש הבנתי את הקטע. זאת אומרת, להיות הומו בתל אביב באלפיים ותשע, זה כמו להיות פמיניסטית, או להיות דודו זר: טיפה אנאכרוניסטי. אתה מעדיף גברים? שיהיה גברים. את מי זה מעניין, בעצם?

אבל גם אצלי הרצח שינה משהו, אני חושב. ולא כל כך הרצח עצמו, כמו המהומה מסביבו. כל הנסים זאב והספר הלבן וכן-לא-הסתה-שימון-פרס-גייאה-ודמוקרטי, מסביב יְהום הסער אך ראשינו לא יישח.
אין לי מושג מה קרה שם, במוצאי השבת ההיא, ואישית, אני לא מאמין בהסתה והדחה. אבל התגובות המשועשעות של כל מיני חילוניים-שמאלנים אצלי בעבודה, אנשים שהדבר היחיד שהם שונאים יותר מהומואים זה את נסים זאב, גרמו לי להבין שמשום מה זה מעסיק אותם, הומואים. אין לי מושג למה.

אני לא טיפוס של לצאת ולהיכנס מארונות, בעיקר כי זה נראה לי אובר-דרמטי, מופע של המון תשומת לב עם עלילה דלילה. וזה גם לא עניינו של איש. אבל הזמן האחרון אני מתחיל לחשוב שאולי זה מה שצריך: לשעמם אותם למוות. יאללה, יאללה. אני הומו. מה עוד יש בטלוויזיה?
ואז, סוף-סוף, פסיכופטים בתתי-מקלע יירו רק על ילדים מזדמנים בבתי-ספר, ללא הבדל דת גזע ומין, כמו בכל עיר מערבית מתוקנת. ונוכל לחזור לשנוא חרדים בגלל שהם חרדים, ושמאלנים בגלל שהם מסריחים, ודגל גאווה יהיה נורא קיץ 2006. כמו קרוקס. כמו ריטה. תל אביב תהיה ז'נבה, משעממת עד אימה.

אמנם אני עדיין לא בשלב של צעדים אובר-דרמטיים, אבל החלטתי לחתום על הטור הזה בשם שלי. צעד קטן לאדם, פיהוק גדול לאנושות.

*

עד הפעם הבאה, פרו ורבו ומלאו את הארץ.

אליק

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט"ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

6 תגובות

  1. טור מקסים. אני שותף להרגשתך, שהרבה פעמים נראה כאילו לזוגיות גאה אין לאן להתקדם, שהחיבור בין בני הזוג הוא הרבה פעמים חיצוני ולא אמיתי ולא באמת יכול לצאת ממנו משהו.
    בטח אמרו לך את זה כבר: אבל תרשה לי לחזור: אתה כותב מצוין, תמשיך לכתוב (אויש תפסיק, זה נעים לי)
    מחכה לטור הבא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.