הרב יוני רוזנצווייג
קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה, גם בלי כלום.קל וחומר שזה קשה כשרבנים גדולים יוצאים בהצהרות שונות שפוגעות ושורטות את הנפש.אולי הם לא יודעים שיש כאלו. אולי הם חושבים שללהט"בים – לכולם – אין רגשי קודש, אין רצון לקרבת אלוקים, אין כמיהה לקיום מצוות. אבל אני יודע שיש. רבים רבים.
ואחרי כל הצהרה, וכל מילה חריפה, זה נעשה קצת יותר קשה לעודד אותם שיש להם מקום בחברה הדתית.
גדלתי על ברכי הציונות הדתית. אני מאמין גדול בערכיה, משוכנע שיש שם אמת גדולה, רחבה ומאירה. יש שם חיבור מפרה בין תורה וחיים, בין חומר ורוח, בין ערכי הנצח להוויה המתחדשת.
ונניח לרגע שיש אמת בדבר, ואכן לא מדובר בשנאה. אותם נבחרי ציבור חייבים לזכור שלמילים יש כח. מה אמור לחשוב נער חמום מוח בן 18 כשהוא יושב בבית ומתלבט אם לצאת לרחוב עם לום ולצוד הומואים
שבת שפשוט אי אפשר להבין כמה אהבה יש באנשים שהיו חלק ממנה, אבל כמה הם גם נשרטו בחייהם ממשפחתם וסביבתם, בגלל שנולדו שונה.
היה לי דייט קבוע עם אחת המדריכות המקבילות אלי בצוות, בבית קפה מקומי, מתכננים (עוד) פעולה בסטייל דמיקולו.
