"את צריכה טיפול פסיכולוגי. את חושבת שאת גבר למרות שאת אישה"

ככה מישהי ניסתה לעלוב בי אתמול. כששאלתי אותה אם היא חושבת שלא שמתי לב בכוחות עצמי לעובדה שאני טרנסג'נדר, היא ענתה את התשובה המבריקה "אבל את בחורה".

אני כמובן נעלבתי עמוקות עד עמקי נשמתי מהאינטראקציה הזו, באמת עד אותו הרגע לא שמתי לב שבקידוש שלי ההורים שלי נתנו לי שם של בת, ולא שמתי לב שאנשים ברחוב פונים אלי בלשון נקבה, ולא שמתי לב שאני עובר פרוצדורות רפואיות שאמורות לעזור לי להרגיש יותר בנוח בגוף שלי. באמת, אלמלא אותה לילית (זה לא כינוי גנאי, זה באמת השם שלה) פנתה אלי והעירה את תשומת ליבי לעובדה שאני יצור ממין נקבה – באמת לא הייתי שם לב לזה.

טוב בסדר, אני אנמיך קצת את הציניות שלי. יש הרבה אנשים שחושבים שאם הם יגידו לי או לכל אדם טרנס אחר מה המין הביולוגי שנולדנו בו, אנחנו פתאום נשים לב לדלוזיה שאחזה בנו, ונחזור "למוטב" – ונשוב להיות אנשים סיסג'נדרים. זוהי כמובן משאלת לב נאבית שיוצאת מנקודת הנחה שהקיום הטרנסי הוא קיום לא מודע, שמתקיים בניגוד למציאות האובייקטיבית. הרי כל בר-דעת יודע שיש גבר ויש אישה וכל מי שמתווכח עם זה הוא אדיוט במקרה הטוב או מקרה פסיכיאטרי במקרה הרע. (כמובן שהתפיסה שטרנסיות = אירוע פסיכיאטרי היא תפיסה סטיגמטית של אנשים שלא מכירים מתמודדי נפש, אבל זה כבר בעיה למאמר אחר בפלטפורמה אחרת. וכמובן שאין שום דבר מביך או מביש בלהצטרך טיפול פסיכולוגי) אבל בואו נפרק שנייה את הטענות של גברת ל', ולו רק מהסיבה שהרבה אנשים אוחזים בדיעות שלה, אפילו בתוך הקהילה הלהטבית.

לפני כמה ימים חזרתי מדיזינגוף סנטר, וחיכיתי בתחנת האוטובוס לאוטובוס שיחזיר אותי הביתה. לפתע עצר בתחנה אוטובוס, והנהג פתח את דלתותיו וצעק בגרון ניחר "זה קו 3". הרמתי את מבטי, כי תהיתי לעצמי מה מביא נהג אוטובוס לצעוק את מספר הקו. כשהרמתי את מבטי, ראיתי שבצג הדיגיטלי של הקו כתוב "5". איזה אדון שגם חיכה איתי בתחנה ניגש לדלת ובא לעלות. הנהג שוב צעק "זה קו 3" והאדון נעצר, הסתכל על מה כתוב על האוטובוס, והתעקש "אבל כתוב קו 5". היו 5 דקות של חילופי דברים סוערים בין האדון לנהג, בהם הנהג ניסה להסביר בסבלנות שיש תקלה בצג, ולמרות שכתוב שזה קו 5 זה קו 3, ואם האדון הנפלא יעלה על הקו הוא לא יגיע ליעד. והאדון בתגובה טען בתוקף שכתוב שזה קו 5 אז זה קו 5.

ומכיוון שאני בוהה חסר תקנה, ישבתי על הספסל מרותק, וצפיתי באינטראקציה הביזרית. הרגשתי שכל הקיום שלי כאדם טרנסג'נדר מתכנס לרגע הזה. הפער בין "מה כתוב על הצג" – המגדר שניתן לי בלידה, לבין התפקיד האמיתי שהאוטובס ממלא – המגדר שאני מקיים בפועל – וההתעקשות של אנשים להסתכל על הצג ולא להקשיב לנאמר. זה היה משל מופלא לאנשים כמו גברת ל' שחושבים שלא שמנו לב למה כתוב על העטיפה, כשכל הזמן הזה הם לא מקשיבים לזה שהעטיפה היא טעות.

רגע רגע, אמיר, מה טעות? הקב"ה ברא את כל בני האדם בהשגחה פרטית, איך אתה טוען שאנשים טרנסים נולדו עם עטיפה שהיא טעות? טוב, אני לא הולך להיכנס לשאלות תיאולוגיות כמו אם יש או אין השגחה פרטית, ולהציג בפניכם את דעותיהם של מיטב הרבנים לאורך ההיסטוריה היהודית. אני רק אגיד שלמאמינים אין בעיה להתמודד עם מציאות שבה ילדים נולדים בלי חדרים בלב, או מוקדם מדיי או מאוחר מדיי. ובעוד שטרנסיות היא לא פגם/ נכות, הרי שאנו רואים במו עיננו שלמאמינים אין בעיה לקבל מצבי "טעות" אחרי בלידה, אבל פתאום כשמדובר בטרנסים הטבע מושלם?

ובכל מקרה, אפשר לטעון בנקל שטרנסיות אינה טעות. אנשים טרנסים ממלאים תפקיד חשוב בתיקון העולם, בבניית גשר בין המגדרים, בהארת זרקור ע סטריאוטיפים ומוסר כפול בנושא המגדרי. זה לא התפקיד שלנו כבני אדם לחשב למה דברים קורים, כמו שאנחנו אמורים להסתכל על המציאות נכחה ולראות שאנשים טרנסג'נדרים מתקיימים בתוך המציאות וזו עובדה שיש לקבל. ושלא נדבר על כך שיש אינספור מדרשים שמדברים על מגדרם המגוון של אבותינו – כמו למשל דינה שהייתה גוף נקבי עם נשמה של גבר ועוד. התרבות היהודית מאוד לא התכחשה לכך שהעטיפה המגדרית של אנשים עשויה להיות שונה מהמגדריות שלהם.

התלבטתי רבות אם להשתמש בדוגמת האוטובוס, מכיוון שכמה ימים אחרי קרה לי אירוע דומה עם קציצות ונקניקיות. יש חברת "בשר" טבעוני בשם ביונד מיט. בקבוצה של טבעונים מישהי פרסמה שהיא לא מבינה למה בחבילה שלה יש נקניקיות של ביונד כשעל החבילה כתוב שאלו קציצות. ושוב היה דיון שלם על זה שטעויות קורות וכו. ושוב עמדתי מהצד מביט על המשלים המופלאים שהחיים סיפקו לי.

אז לילית יקרה, אני אכן צריך טיפול פסיכולוגי, בעיקר כי הרבה אנשים לא הצליחו להסתגל למציאות, מציאות שבה אאנשים כמוני חיים וקיימים. ואני לא אישה שחושבת שהיא גבר. אני אדם, שמכיר את עצמו היטב, ויודע שעליו לקבל עצמו איך שהוא ולא להתכחש לתפקידו בעולם רק בגלל שהצג המגדרי שלו מקולקל.