אנו נמצאים בין פרשת בלק ובין פרשת פנחס, שתי פרשות העוסקות בנקודה רגישה עבור רבים מבינינו:

"הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי, לְכָה, אִיעָצְךָ…" (במדבר כ"ד , יד) אומר בלעם לבלק, אייעץ לך מה לעשות, ומה היא העצה? "אלהיהם של אלו שונא זימה הוא" (לפי סנהדרין קו עא).

מה הקב"ה כן אוהב? מההלכה משתמע שהקב"ה אוהב רק דרך אחת ויחידה של התבטאות מינית – קיום יחסים עם אשה יהודיה לה אתה נשוי, (וגם אז, אך ורק בזמנים בהם היא טהורה מנידתה). כלומר שכדי למצוא פורקן ליצריו אדם מחוייב להיות במסגרת נישואין. השולחן ערוך בעקבות המקורות מהגמרא ומהראשונים מפליג בחשיבותם של הנישואים: "חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות… מי שעברו עליו 20 שנה ולא נשא, בית דין כופין אותו לישא…." (אה"ע א,א-ג) ומוסיף עליו הרמ"א: "מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה… ולא נקרא אדם…"

ומה בדבר מי שאינו יכול להתחתן מסיבה זו או אחרת? יהיו מי שיגידו את המשפט הכוחני ש"אין לא יכול – יש לא רוצה", שהרי אם היהדות מציבה דרך אחת ויחידה שילך בה האדם, דרך הנישואים עם אשה, ורק את זה הקב"ה אוהב אז לא תיתכן שום מציאות בעולם שאדם לא יוכל לעשות את זה, אלא אם כן הוא עושה זאת בבחירתו המוטעית שהוא תועה בה.

בניגוד לתפיסת עולם זו, לא מעט רבנים בימינו מורים לצאן מרעיתם להתחתן אך רק במציאות בה יש סיכוי שיוכלו בני הזוג לקיים יחסי זוגיות תקינים. ואם מסיבה כזו או אחרת לא יוכל הבעל לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" עם אישתו, אזי נאסר עליו להתחתן עמה. יוצא מכאן שאדם שלא מסוגל לקיים מערכת נישואים בריאה עם אשה פטור מלהתחתן. הרב שרלו במכתב לשואל המתלבט האם להתחתן מבלי לספר לאשה שהוא הומו, מגיב:

"יסוד התורה על פי הלל הזקן הוא 'מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך', ולדברי רבי עקיבא הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". נישואין של בחור או בחורה ללא הימשכות לבני הזוג, בתפיסה שאחר הנישואין זה יסתדר מנוגדים למהות התורה". גם נישואי הומואים ולסביות אינם אפשרות על פי הרב אריאל שכותב באתר כיפה שאין לנישואין כאלו שום תוקף הלכתי מכיוון שאין שם משיכה מינית.

אז למרות הדחיפה הגדולה של היהדות לכיוון חתונה, זה לא בכל מחיר, ויש דברים חשובים‎ יותר בסדר העדיפויות.

אז אם חתונה לא, אז מה כן?

כאן מרבית הרבנים, וגם לא מעט מן הליברלים שביניהם עוצרים ומפליגים לאידאה מופרכת, כופים על הומוסקסואליים חיי פרישות מכל וכל כשמעון בן עזאי שלא נשא אשה כי נפשו חשקה בתורה, וכמשה רבינו איש האלקים. הם טוענים שזו משימתנו עלי אדמות, לעקוד את נפשנו על קידוש השם.

אך מה אעשה ואינני אף לא אחד מאלה וכי נפשי חשקה בגברים. מהי ההצדקה להעמיד אדם במצוקה שפונה לעצת רב העומדת בסטנדרטים של תנא ושל אדון הנביאים?

כאשר עולה משה רבינו להר סיני מוזהר עם ישראל כמה וכמה פעמים: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ… וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם" (שמות י"ט, יב-כד). מהי המשמעות של האזהרה החוזרת ונשנית הזו?

ר' נחמן מברסלב מסביר במספר מקומות שכמו שיש יצר הרע שמושך את האדם לתאוות, יש גם יצר הרע שמושך את האדם לתפוס הנהגות של קדושה שאינן תואמות את מדרגתו. יש יצר הרע שמושך אותך לעלות אל הר סיני, להצטרף אל משה רבנו, והקב"ה צריך לחזור מספר פעמים ולהזהיר אותך שלמרות שזה נראה דבר טוב וקדוש, זה לא מה שהוא רוצה ממך.

הומו שמנסה להיות כמו איש האלקים ולחיות חיי פרישות כעצת אותם רבנים קרוב לוודאי חוטא ומחטיא את המטרה. הוא מתנתק מעצמו, ממקומו ומדריגתו האמיתית בעולם, מכניס את עצמו למסכת לחצים וחרדות ועצב אינסופית – שבינה לבין קדושה עבודת ה' אין כל קשר.

אמנם הקדוש ברוך הוא שונא זימה, אבל הוא גם בכלל לא מעוניין שתהיה משה רבנו. הקב"ה אומר "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" – וצריך לדעת שקדושה בונה אך קדושה גם הורסת – היא תבנה אותך רק אם תמצא את המידה הנכונה שלה עבורך, כזו שאתה חש בה שלוות נפש, שאתה מסוגל לחייך בה, שהיא מצמיחה ומפרה אותך ואת הסובבים אותך. אם מצאת אפשרות זוגית שאתה חש שהיא בונה ומאזנת אותך אין לך מצפן טוב מזה לדעת שאתה עושה את הדבר הנכון (לכאורה כל עוד אין מדובר באיסור דאורייתא). השאלה הזאת היא תהליך שמתמשך לאורך כל החיים, להומואים ולסטרייטים כאחד. גשר צר מאוד שקל לאבד לפעמים את שיווי המשקל לימין או לשמאל.

אבל אנחנו לא מפחדים, נכון?