ביום חמישי האחרון, נפגשנו ב"חיבורים" בחוף הצוק לערב מהנה של בירות קרות, אבטיח מתוק, מגוון חטיפים ופיצוחים.
התחלנו את הערב בתצפית מול הים ומינגלינג קצר.
לאחר מכן, ירדנו לחוף הים, פרסנו מחצלות ופתחנו שולחן!
במהלך הערב ולתוך השעות הקטנות של הלילה, הגיעו חברים ותיקים וחדשים,
מוזיקה טובה ותחושה גדולה של "ביחד".
מוזמנים להצטרף
האימהות כולן הרימו אירוע לפנתיאון, ואבינעם קרא מעולה ובשיא הביטחון. כולנו גאות ומזילות דמעה או שתיים.
המטרות שתיארתי לעיל – הדגשת הקיום והנוכחות של א.נשים להטב"קים וזכותם לזכויות בסיסיות – הן יישומים מובנים מאליהם של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שאמורים לחייב כל אחת ואחד מאיתנו לפעולה; אך בנוסף למטרות האלו, יש עוד ערכים רבים ושונים שבאי המצעד באים לקדם, ולא עם כולם אני מזדהה. לרבים מהם אני מתנגד נחרצות.
כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?
אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, כי הוא שרט לי את הלב. זוכר איך אבא שלי אסף אותי אחרי זה עם המונית שלו, ואיך נכנסתי וישבתי במושב האחורי כאילו הייתי לקוח זר, ורציתי שהוא ישאל אותי מי כיבה לי את הלב, איך היה אצל הרב, אבל אבא לא שאל.
