לפרטים על המיזם – לחצו כאן (ריאיון בערוץ 2 לעודד בן עמי)
סרטם של איל גולדברג ורפאל רפאלי
תסריט: איל גולדברג, רפאל רפאלי, דויד שמש, בימוי ועריכה: איל גולדברג ורפאל רפאלי, איורים: מיש רוזנוב, קריינות: מנחם פרי, צילום ותאורה: יאנה מיטניק, תודות: ליאור מור, איתן מור, ליאור ציונוב, הילה שיטרית
כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?
גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.
לא לחיות זה לפחד. זה לשקוע בחרדות. זה להסתיר את עצמנו מהאנשים הכי קרובים אלינו.
ולפעמים זה מרגיש שאי אפשר אחרת, כי החיים האלה הם פאקינג מפחידים ואם חושבים עליהם יותר מידי – אפשר לשקוע בדיכאון קיומי.
משהו קטן על ״סערת הדוריטוס״ (לא זאת שבקיבה שלי במקום ארוחת ערב פעמיים בשבוע), שהוא בעצם משהו קטן וחשוב על הומופוביה גם בכל סערה אחרת.
בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.
