השבוע כך נראה, החברה הישראלית שברה שיאים חדשים של אלימות. לא בכדי יצא "הארץ" השבוע במאמר מערכת שכותרתו "להוציא שוטרים לרחובות". בדומה לניו-יורק של ג'וליאני, ממליץ העיתון ששוטרים גם ייראו ברחובות, כדי ליצור אווירת ביטחון.
קריאה דומה עולה גם מפרשתנו: הפרשה פותחת במילים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". בפסוק זה ראה דון יצחק אברנאל ביטוי לרוח דמוקרטית במשפט העברי, שכן מינוי השופטים נעשה על ידי העם. וכך הוא כותב: "מינוי השופטים. יש מלכויות שהוא מתחת יד המלך… הנה הוא מסדר האֵבָרים אשר תחתיו, שהם השופטים. והוא הדת והמנהג בכל מדינות קשטיליא וארגונה ומלכות נאפוליש.
ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור לעם הארץ, שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים שיֵראו בעיניהם יותר הגונים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת ובכל ארצות המערב.
והנה אדון הנביאים ביאר בזה [הפסוק] שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך, ולא יהיו מידו, אבל שהעם ימנו אותם. רוצה לומר, שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אומר: "אשר ה' אלהיך נתן לך לשבטיך". רוצה לומר, שה' אלוהיך נותן מינוי השופטים לשבטיך, שהם ימנו אותם בשעריהם. לא המלך".
לעומתו הרמב"ם, בדומה לעיתון "הארץ", ראה בפסוק את הצורך למנות גם שופטים, אבל גם שוטרים, כאלו הממונים על אכיפת החוק. וכך כותב הרמב"ם בהלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם א": "מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. שופטים אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם, שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה". כלומר יש מצווה על מינוי רשות שופטת, אך בהחלט יש גם מצווה על מינוי רשות מבצעת, שאמורה לאכוף את החוקים בפועל.
בימים של אלימות שלא ידענו כמותה בחברה שלנו לא נותר לנו אלא להצטרף לקריאה. צריך שוטרים ברחוב. כנגד האלימות בחברה שלנו צריך מערכת משפט, אבל גם שוטרים.
ולכבוד דבר התורה הראשון, כמה מילים אישיות על הפרשה, על תיקון עולם ועל הומואים דתיים:
בסוף פרשת השבוע מופיעה פרשת עגלה ערופה: במקרה שנמצא מת שלא נודע מי הרגו, יוצאים זקני העיר אל הנחל הקרוב ועל דמה של עגלה ערופה אומרים: "ידינו לא שפכה (קרי: שפכו) את הדם הזה ועינינו לא ראו". כמו שרש"י כותב במקום, איש לא באמת מעלה על דעתו שהזקנים הם הרוצחים. לדעתי, התורה רוצה שזקני העיר יעמדו וישאלו את עצמם – האם אני יכול לבצע את המצווה? האם באמת ידי נקיות? התורה רוצה לאמר לנו: יש לכם אחריות על מה שקורה בסביבה שלכם. סביר להניח שיש עכשיו רעב באזורים מסוימים באפריקה, וזו בעיה הדורשת את התייחסותינו, אבל בעיניי התורה מבהירה לנו, שבראש ובראשונה לכל אחד ואחת מאתנו יש אחריות על מה שקורה אצלו, ב"עיר" שלו. אנחנו כל הזמן צריכים לשאול את עצמנו: האם באמת נוכל לעמוד שם ולהגיד, זו לא אשמתנו. האם נוכל לאמר: עשינו את הכול, אבל בהחלט את הכול, וזו לא אשמתנו?
אם כן, השאלה היא בעצם מאיפה להתחיל לתקן את העולם, והתשובה היא פשוטה: מכאן. מהמקום שבו אני נמצא. לכל אחד מאתנו יש אחריות על ה"עיר" שלו, על החברה שלו ועל המקום ממנו הוא בא.
כמו "מקלף הינשופים" גם בי עלו הרהורים. חשבתי: לָמה לכתוב דבר תורה לאתר של הומואים דתיים? אבל חשבתי שכהומואים דתיים שגדלו בחרה הדתית לאומית, בישיבות התיכוניות, בישיבות ההסדר ובמכינות הקדם צבאיות – אנחנו מבינים שזו האחריות שלנו. זו "העיר" שלנו, עלינו מוטלת המצווה לגלות אחריות על מה שקורה אצלנו.
יהי רצון שנזכה לתקן עולם בחלקה הקטנה שלנו, במשפחה ובחברה שלנו.
בני
2 תגובות
אני לא בטוח שהבנתי נכון את האברבנאל.
אולי זה לא מש "ביטוי לרוח הדמוקרטית" של שיתוף העם בקבלת החלטות,
אלא יותר בכיוון של הפרדת רשויות.
בכל זו דמוקרטיה
בן-ציון נתניהו כותב שהאברבנאל לא היה דמוקרטי בכלל, בניגוד לאיך שהוא נתפס בדרך-כלל. הגבלת הרשויות שלו נובעת משאיפה לתיאוקרטיה. לדוגמא, אסור למרוד במלך, לשיטתו של האברבנאל. (אבל אני לא זוכר כל-כך טוב. אני אחזור לנתניהו ואבדוק.)
אגב, אני חושש שיותר שוטרים ברחובות יגרמו לי להרגיש פחות בטוח. הפשע במדינות משטרה הוא נמוך במיוחד, בדרך-כלל. הגברת חופש הפעולה של המשטרה הוא צמצום זכויות הפרט של האזרחים.
(ותודה על הקישור. אני פריק של תשומת לב אינטרנטית.)