חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

דבר תורה לפרשת לך לך – לאן ללכת?

כולנו שמענו את הקול הפנימי שאמר לנו "לך לך". אתה לא יכול להישאר כאן, אתה הומו, אתה אחר: לך לך! כהומואים דתיים אנחנו מרגישים שנענינו לקריאת הקול הפנימי והלכנו, אבל לא הגענו לשום מקום. אז לאן בעצם הולכים?

walking_manבפרשה אלוקים אומר לאברהם "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך". כמובן, השאלה היא לאן ללכת?

רבותינו תפסו את הציווי "לך לך" כאחד מן הניסיונות שבהם נתנסה אברהם: אברהם לא סתם מצווה לעבור דירה אלא יש כאן  עזיבה של כל הסביבה האלילית והליכה אל עתיד חדש לאנושות – אל האמונה באל אחד.

אנחנו מבינים מה אברהם צריך לעזוב: את ארצו, את מולדתו ולפי חז"ל את אמונותיו ואת העולם האלילי המוכר לו. ברור מה אברהם צריך לעזוב. אבל לא ברור: לאן הוא הולך.

אלוקים אומר לאברהם: "אל הארץ אשר אראך". אפשר להבין זאת כהבטחה: אלוקים מבטיח לאברהם, אני כבר אראה לך את הדרך. אבל אפשר גם להבין את זה כחלק מהניסיון: אלוקים אומר לאברהם לעזוב את הכול, בלי להגיד לאן הולכים. אברהם יודע מה הוא מפסיד, אין לו מושג מה הוא עומד להרוויח. ואף שברור לו שהוא עוזב בלי לדעת לאן, הוא בכל זאת נענה לקול הפנימי הקורא "לך לך".

אפשר להבין  שהאמירה "אל הארץ אשר אראך" היא מין "עזוב, יהיה בסדר" ישראלי שכזה. כשהחשמלאי או האינסטלטור ואמרים לי "עזוב, יהיה בסדר", אני מייד מבין שהולך להיות מאוד לא בסדר. ובכל זאת כשאלוקים אומר לאברהם "אל הארץ אשר אראך"  אברהם מסתפק בזה. אולי מפני שהקול הפנימי של ה"לך לך" חזק מספיק בשביל לקום וללכת.

אני חושב שהמצב הקיומי הזה רלוונטי מאוד אלינו, כהומואים דתיים. כולנו שמענו את הקול הפנימי שאמר לנו "לך לך". אתה לא יכול להישאר כאן, זה לא מתאים לך. אתה אחר, אתה שונה, יש לך ייעוד אחר. "לך לך".

מקצתנו באמת הלכנו. או באופן פיזי, כמו לעבור מבית ההורים בבית אל לעיר הגדולה תל אביב או באופן רוחני כמו לעבור מ"עטרת כוהנים" למניין השיוויוני .

אני חושב שרבים מאתנו מבינים את מציאות החיים הזו של להיות הומו דתי כקריאת הקול הפנימי "לך לך". אבל שוב עולה השאלה: לאן ללכת?

כהומואים דתיים אנחנו חיים הרבה פעמים כמו משה מול הארץ המובטחת: כל החיים הלכנו במדבר בשביל מטרה מסוימת, ועכשיו מתברר לנו שהיא לא בת השגה.

או אז אנחנו שואלים את עצמנו – לאן בעצם אנחנו הולכים? הרי נענינו לקריאת הקול הפנימי והלכנו, אבל לא הגענו לשום מקום.

הפתרון למצב הזה טמון אולי בהבנה אחרת של הפסוק. בספר משלי כתוב: "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת". לפי הפסוק תוכחה גלויה עדיפה יותר מאהבה מוסתרת. אולם המאירי מסביר כי פשט הכתוב הוא שטובה תוכחה מגולה כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת. המ"ם בפסוק היא מ"ם המתוך, ולא מ"ם היתרון.

אולי כך צריך להבין גם את ה"לך לך" שלנו: "לך לך" מתוך ארצך, מכוח בית אביך, מתוך מולדתך, קח אתך את המטען הרוחני שלך כשאתה הולך לארץ חדשה ומקום חדש. שמא עלינו להבין כהומואים דתיים שעלינו לשאת אתנו אל תוך העולם ההומואי את העולם הרוחני שאנחנו מביאים מהבית: את ישיבת ההסדר, את התורה ואת בית הכנסת.

אין לי ספק שסוף המסע עדיין לא ברור. הגם לי לא ברור לחלוטין כיצד אפשר ללכת לעבר עתיד הומואי תוך סחיבת מורשת העבר הישיבתי, אבל לפחות יש כאן כיוון.

אם נסכם, אני חושב שכך עלינו להבין את הדברים: "לך לך" הוא הציווי הפנימי – אתה לא יכול להישאר כאן, זה לא מתאים לך. אתה אחר, אתה שונה, יש לך ייעוד אחר. וכשאתה הולך, "לך לך" מכוח בית אביך, לך מכוח המורשת הרוחנית שלך, וצור משהו חדש לגמרי ואמיץ מאוד.

שנזכה כולנו לבנות ולבנים ככוכבי השמים לרוב.

שבת שלום,

בני

"דע שאתה חשוב בעולם הזה"

בפעם הראשונה שסיפרתי להורים שלי שאני טרנסג'נדר, אימא שלי קצת הייתה בשוק אבל אבא שלי הוא הראשון שקיבל. לצערי הרב אבא שלי כבר לא איתנו, והרגשתי מאוד בודד. מכאן התחיל הרצון שלי להתחזק בדת ובאמונה, באתי מבית חילוני אז להתחיל כזה תהליך לבד זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. 

קרא עוד »

וְיָמִין מְקָרֶבֶת

הלוואי והדיווח לא מדוייק, הלוואי והרב לא מרחיק כך את מי שאותו הוא רואה כחוטא

קרא עוד »

האמת, בהתחלה חשבתי שהשנה זה לא זמן טוב לעוד ערב פסח שני

שאולי את שלנו כבר עשינו שנה שעברה, שבזמן שיש מלחמה וכשהחטופים במשך זמן בלתי נתפס עדיין לא איתנו, כש'הותר לפרסום' על נופלים ופצועים מופיע בתדירות גבוהה מידי, פסח שני הוא לא הנושא שצריך לשים על השולחן.

קרא עוד »

שתפו את המאמר