בהתרגשות רבה אנחנו שמחים להשיק את פרוייקט "קול אחר" הבמה הוירטואלית שלכם.
ומי שפותח את הפרוייקט הוא חברינו היקר דניאל בוקובזה, עם טור בעקבות סערת הרב קלנר:
מילים כאלה אף פעם לא בנאליות, והמערכות שהן מייצרות תמיד פוגעות באופן לא בנאלי בגוף שלנו. נשים, להט"בים, כל האחרים שהגוף שלהם, החופש שלהם ללכת בעולם בשלום – ייפגעו, יצטמצמו וידוכאו.
זה נוחת בסוף על הגוף הממשי, היומיומי שלנו. לא על הזהות הפוליטית ולא על הייצוג החברתי, על הגוף. בכנסים ואירועים ללא נשים, ביישובים ללא להט"בים, בגבה המורמת, בבית הכנסת, בארוחות שבת שלא תוזמני או תוזמן אליהן לעולם אם את או אתה מחוץ לדפוס, באלימות ממשית, בקללות, בהשפלה, בזלזול, באובדן תחושת הנוחות הזמינה כל כך למי שבתוך המסגרת, למי שמובן מאליו. גם גל התגובות המהיר נגד החושך של הרב קלנר לא מהיר כמו דפיקות הלב של מי שהחיים שלו, ה ג ו ף שלו, לא תואם את מה שמכתיבות מילים כאלה. מי שחיה באטמוספירה שונה מהפיד הליברלי או ההומו שלומד במכינה לא מרגישים את הבנאליות של המילים האלה אלא את הכוח העצום שהן מנחיתות על העולם, על הגוף.
איכשהו, אמירות קשות מצד רבנים מהאגף הזה של הציונות הדתית תמיד נוגעות במגדר. נשים פמיניסטיות ודתיות ולהט"ב דתיים הפכו לאויב הגדול ביותר.
סוטים, מסריחים, מטומטמות, חלולות, מסוכנות, שתלטניות, חולים, כל המילים האלה מתייחסות לגופים שלנו. זה – מעבר לגסות, לעליבות הנוראית, מעבר לדיבור חסר העדינות והרוחניות – זה העיקר. הגוף שלנו שנפגע. החיים שלנו שניזוקים. האימה שניטעת בלב, הכיווץ בכתפיים, הספק המכרסם, ההתכופפות. ולכן צריך לצעוק, ולהתנגד, ולהתמרד, ולהסביר ולהופיע ולייצר שפה אחרת, להגיד דברים אחרים, להחרים, לעמוד מול בקול ובמילים. מי שהגוף שלה מסתכן ממילים כאלה מבינה כמה דרך עוד יש ללכת.
***
פרוייקט "קול אחר"
רוצה להגיד משהו? מעוניין בטור קבוע או להגיב על טור קיים? שלח אלינו!
הפוסטים יתפרסמו בדף הפייסבוק ובמייל השבועי של חברותא בכפוף לשיקולי המערכת. קיימת אפשרות לפרסם בשם בדוי.
