חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

פעילות ניסן: טיול חול המועד בשמורת עין גדי

השמש בקעה בחול המועד לכמה ימים של חמסין, והיה זה נס-חג-פסח נפלא לטיול של חברותא. הפעם נפגשנו כולם בחניון הכניסה לשמור עין גדי, אחרי שהחלטנו לוותר על רעיון הנסיעה בשיירה (בטיול הקודם, השיירה שלנו יצרה פקקים בערך בכל הארץ). תחת הסוכה הגדולה שבחניון נאספנו לומר שלום ולהחליף חוויות מליל הסדר. אחר כך יצאנו לכיוון נחל דוד. טוב, נו, שם עדיין פגשנו סבתות ונכדים פוסעים יחדיו ואוחזים במעקות שליוו את השבילים היפהפיים. כן, כן, מעקות. נחל דוד התפתל לצד צמחייה ירקרקה שיוצרת מראות מרהיבים. אחרי שלב הסבתות הגיע שלב הטיפוס. מכאן והלאה עלינו בשמש הקופחת, ובכל צעד חשבנו על עוד מצה שנשרפת לה, או על הקינוח של ליל הסדר. בעצירה למנוחה נשלפו מנות האוכל: אל תטעו, לא היו שם שניצלים עטופים בנייר-כסף או חטיפי תפוחי-אדמה, אלא גזרים חתוכים, כריכים של מצה-מקמח-מלא עם טונה ועוד. לרגע היה נראה שההתייחסות לטיול היתה כאל עוד אימון לחיטוב הגזרה…

כשהגענו למעלה – המראה היה עוצר נשימה. העלייה היתה שווה בהחלט. שלולית המלח הנעלמת התגלתה במלוא הדרה, ואיתי דיבר קצת על בעיות המים ועל הרקע הפוליטי-סוציולוגי-חברתי. בוא נאמר שלא היה קשה להבין מה דעתו בנידון.

הירידה לנחל ערוגות היתה דומה יותר לסקי-הרים מאשר לפסיעה מדודה. מידי שלוש דקות נשמע הקול המוכר של רגל שהחליקה מטר על מדרון החצץ. אבל בסוף כולנו הגענו בשלום אל הנקיק של נחל ערוגות: פשטנו בגדים וזינקנו אל מי המעיין הצלולים ששפעו מן הסלע (איפה משה רבינו?). טבלנו, הצטלמנו, התייבשנו והמשכנו עד לסוף ערוץ הנחל בחזרה אל החניון.

אז היה מדבר, היו מים מן הסלע, היו מצות ואפילו סבתות. אז יציאת מצרים או לא יציאת מצרים?

החלומות שהיו לי התרסקו ומצאתי את עצמי בודד ושבור

אני לא מאשים, לא אותה ולא אותי. גם לא את הממסד הדתי, על אף שאם הדברים היו אחרת הרבה מאד כאב היה יכול להיחסך. אני רק מבקש שתאמינו. שתאמינו לה, שתאמינו לי. את המחיר שלי אני כבר שילמתי, אין לי מה לעשות עם זה ואין לי טעם להאשים את המציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. אני רק מקווה שעוד אנשים לא יעברו בגיהינום הזה. אל תתנו לזה לקרות בקלות דעת ואל תטיפו מוסר ואידיאולוגיה לאלו שיישאו את כאבם לבדם.

קרא עוד »

כשרציתי לגייר את הילדים

כשרציתי לגייר את הילדים, לא יכולנו לעשות את זה בארץ. אף בית דין אורתודוכסי פה לא סמך עליי שאגדל ילדים יהודים. מצאנו בית דין אורתודוכסי בניו-יורק, ותוך כדי שאנחנו מתכננים טיסה עם שני תינוקות ושמונה מאות מזוודות על פני חצי יבשת, אדם שאל אותי: בשביל מי אתה עושה את זה? מי הקהילה שלך? שלושה רבנים שמעולם לא פגשת באפר-ווסט-סייד?

קרא עוד »

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי יותר נוח לכתוב ביד שמאל. זה אף פעם לא היה עניין גדול מבחינתי, פשוט בגיל מסוים הבנתי שקוראים לזה להיות שמאלי, ושרוב בני האדם משתמשים ביד ימין.

קרא עוד »

שתפו את המאמר