פסח, חג האמונה בה׳.

פסח, חג האמונה בה׳.

פסח אמנם ממש מעט מאחורינו, אך עניינים הקשורים לאמונה ולדברים שבין אדם לחברו הם תמיד נכונים בכל שעה ובכל עת.

אם כן, דבר ידוע ומפורסם הוא, שיציאת מצרים הינה עמוד ויסוד גדול באמונתנו בהשם יתברך ובתורה הקדושה.

חג הפסח, שממש לפני רגע היה כאן, הוא החג שמסמל הכי הרבה את האמונה הזו בקב״ה, ומה מסמל את האמונה יותר מההגעה על ידה למעשה ממש, ואיזו המחשה וביטוי יש לאמונה יותר מאשר מאמץ ועבודה פנימית במצוות שבין אדם לחברו.

אפיה האמונה הזו באה לידי ביטוי במצוות שבין אדם לחברו? למשל בעניין הבא:

כאשר האדם נפגע על ידי אדם אחר, התורה מצווה את האדם שנפגע לא להתנקם במי שפגע בו. ולכאורה, העניין הזה לא לגמרי מובן;

הרי אם אדם פגע בי, מדוע נבצר ממני להשיב לו כגמולו? 🤔

כותב ה׳חינוך׳ טעם פשוט נפלא בדבר (מצווה רמא.) –

״..משרשי המצווה (״לֹא תִקֹּם..״ ויקרא, יט׳, יח׳), שיידע האדם, ויתן אל לבו, כי כל אשר יקרהו (כלומר – כל אשר יקרה לו) מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא.. לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא.

על כן כשיצערהו, או יכאיבהו אדם, יידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית (ישים) מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב..״

כותב ׳החינוך׳, בפשטות; עשית איזו עבירה, שבגינה מגיע לך צער כזה או אחר. האיש הזה שמצער אותך, הוא רק הסיבה שהגיעה בגלל העוון, ולא הוא זה שמצער אותך באמת (הקב״ה מגלגל חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי).

נמצא, לפי זה, אם אתה מתנקם באותו אדם, אתה כועס על הסיבה לצער, ומפספס את הגורם עצמו! כמו כלב, להבדיל, שיכו אותו עם מקל, וינשך את המקל ולא ישים לב שזה לא המקל שמכה אותו, אלא האדם שאוחזו.

ועוד, שעל ידי הנקמה אתה סתם מביא על עצמך עוד עניינים לא טובים כאלה, משום שאתה עובר על האיסור של ״לֹא תִקֹּם״, ובמקום שיכופר לך העוון שבגינו הגיע אליך אותו הצער, אתה מוסיף עליך עוד כאלה..

אם אדם ציער אותך, אל תכעס עליו, ובטח שאל תתנקם בו, שאל את עצמך האם עשית איזה משהו, שיתכן שבגינו הגיע לך הצער הזה, עשה עליו תשובה, והקפד לא לעבור עליו להבא.

לסיכום העניין: האיסור לא להתנקם באדם שפגע בך, נובע מהסיבה הפשוטה ש…לא האיש פגע בך, אלא עוון כלשהו שעשית גרם לכך שאותו איש (המסכן, יש לומר) נתגלגל לך צער על ידו מאת השם, ואם אתה מתנקם בו, אתה בעצם פוגע בו על לא עוול בכפו (כלפיך), משום שבשמיים החליטו שעליך לקבל את הצער הזה כדי לכפר לך על אותו עוון – על ידו (וכמו שאמרנו למעלה, הקב״ה מגלגל חובה על ידי חייב), והוא לא באמת פגע בך ולכן לא מן הדין להתנקם בו.

״..וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ״ (קהלת, ז׳, כד׳).

אני חושב שכולנו כעם, כיהודים, צריכים ללמוד לאהוב אחד את השני, למחול אחד לשני, ולנסות לשחרר מכל מיני פניות זרות, כמו אגו, גאווה, ובכלל מידות רעות, ובטח שלא להתנקם אם אדם אחר ציער אותנו..

אני חושב שכהומואים מאמינים, שחווים את אותו הניסיון כולנו כמעט כאחד, עלינו ללמוד להכיל אחד את השני, לתמוך ולסייע למי שנמצא במצב בו הוא זקוק לעזרה, ובטח שלא לשפוט איש את רעהו עבור מצבו, דברים שעשה, אמר וכו׳.

נסיים בברכת שנזכה לאמונה שלמה, לאהבת ישראל אמיתית, ושנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.

#דבר_הלכה | Ran Nehoray Hen | #מעת_לעט

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *