חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

פולמוס ב"עולם קטן": נטיות הפוכות – אפשר לצאת מזה?

הרב אבינר טוען בלהט שכן, וממליץ בחום על עצת נפש ושיטות הטיפול שם וכן על "המסע אל הגבריות" * בתגובה עמית לוי מ"חברותא" מספראת סיפורו האישי ואת הטיפולים שעבר, ומעיד על עצמו שהוא ההוכחה החיה שלא כל מקרה פתיר * פרסום ראשון כאן באתר לעלון שיפורסם מחר, יום שישי, בעלון "עולם קטן", ובו מופיעות עוד תגובות לדברים. ויש גם תגובה של זאב שביידל מן הזווית המחקרית

והנה תגובתו של זאב שביידל, קרימינולוג יישומי מוסמך, לדברי הרב אבינר, והפעם מן הזווית המחקרית-טיפולית:

גלולה. אפשר לצאת מזה?
גלולה. אפשר לצאת מזה?

הרב אבינר, הומו לא יכול "לצאת מזה"
"רבה של בית אל מוכן להתייחס בצורה אמפתית להומוסקסואל, כל עוד זה מנסה לשנות את נטייתו. ברגע שאדם כזה מרגיש שכוחותיו אפסו – הוא יזכה ליחס מתנכר". הרב שלמה אבינר קרא להומואים הדתיים לעבור "טיפול המרה", זאב שביידל, הומוסקסואל דתי, משיב

בסוף השבוע התייצב הרב אבינר בפומבי מאחורי הטכניקה הנקראת "טיפולי המרה". הרב אבינר הסביר באריכות איך הטכניקה הזו אמורה לעבוד ואיך היא משמשת "פיתרון" לסוגיית הדתיים ההומולסביים "במטרה להוציא אותם מזה". אין בכוונתי לתקוף אישית את הרב אבינר שהוא תלמיד חכם ואיש חינוך בעל זכויות רבות, אלא לערוך עימו עימות מוסרי נוקב סביב תמיכתו במרכז "עצת נפש", כי עמדתו היא לדעתי שגויה, פסולה ומסוכנת.

הרב אבינר מדבר על הבדידות הנוראה שחשים רבים מהדתיים ההומולסביים וזה אכן כך. אדם דתי שמגלה כי נטייתו לבני מינו חש את עצמו חסר תקווה. את התקווה הזו נועד המרכז "עצת נפש" למלא, כביכול. אנשים באים לשם מתוך תקווה אדירה ש"הנה נמצא הפתרון לבעייתם והם הולכים להיות נורמאלים". הם מרגישים הקלה עצומה (ומובנת) מהעובדה שיש סוף כל סוף אוזן קשבת לסבלם הנורא. הם לא נמצאים באיזון הנפשי השקול והשקט כדי להעריך אם יש או אין ממש בעצות השונות שהמטפלים והמדריכים בסדנאות אומרים להם ב"עצת נפש". רק אחרי שהטלטלה נגמרת רובם מגלים שנטייתם המינית נשארה- הפלא ופלא- באותו המקום. כמובן שאין זה פלא כלל.

"עצת נפש" אינו ארגון מקצועי, האדם העומד בראשו אינו איש מקצוע ומעולם לא עבר הכשרה מקצועית טיפולית. גם המתנדבים של המרכז אינם עוברים כל הכשרה ראויה לקו מצוקה, מהסוג אותה עוברים מתנדבי ער"ן. מדובר בתופעה חמורה ביותר, מכיוון שלמוקד שלהם פונים נערים שלעיתים קרובות נמצאים במצב אובדני ממש. מהשיחות שלי עם המתנדבים של "עצת נפש" התברר לי מהר מאד שמדובר באנשים שכל ידע מקצועי הוא מהם והלאה. הדבר גרם למספר מתנדבים בכירים בעבר לעזוב את המרכז. אפילו המטפלים המעטים והחריגים שהמרכז "עצת נפש" מפנה אליהם מסתייגים ( שלא לציטוט ) מהפעילות שלו.

טיפול רפרטיבי?

ומה עם השיטה של ה"טיפול הרפרטיבי" שהרב אבינר מזכיר? ובכן, מדובר ב"שיטה" שנוסחה על ידי אדם אחד, פסיכולוג קתולי קיצוני ג´וזף ניקולוסי. לא קיימים ל"שיטה" הזו כללים ברורים ואף לא מסלולי הכשרה. הרב אבינר עצמו מתחיל להסתבך כשהוא מנסה להסביר את הסיבה להתפתחות הנטייה המינית לפי ה"שיטה" ( אולי זה קשור לאבא… ואולי לאימא… ואולי לחברים) ולהסגיר בורות מביכה בנושא ( למשל את היעדר ההבחנה בין הנטייה המינית לזהות המגדרית ובין שוני מגדרי להפרעה מגדרית ). לא פורסמו כל מחקרים המצביעים על יעילותה של השיטה לאורך זמן. במקרים מעטים מדובר על הצלחה צנועה למדי ( מטפלי ההמרה עצמם הם הראשונים להודות בכך ) שמגיעה במקרה הטוב ביותר לתפקוד הטרוסקסואלי חלש אך יציב, כאשר המשיכה ההומוסקסואלית כל הזמן ברקע. במקרים רבים הטיפול מזיק- כפי שמתועד במחקר.

שורש הבעיה

רבים לא מבינים כיצד טיפול כזה עלול להזיק. הרי במקרה הגרוע ביותר אומרים הם, האדם יישאר עם הנטייה שהייתה לו ממילא! אלא שכאן בדיוק הבעיה וכאן נעוץ המסר הבעייתי של הרב אבינר. הוא מוכן להתייחס בצורה אמפתית לאדם ההומוסקסואל, כל עוד זה מנסה לשנות את נטייתו. ברגע שאדם כזה מרגיש שהוא מיצה, שכוחותיו אפסו, שאין לו כוח יותר לנסות לגזור את עצמו לגזרים – הוא יזכה ליחס מתנכר. הוא יואשם בכך שהכשיל את הטיפול של עצמו ולא באמת רצה להשתנות – שכן היה מצליח בכך לו היה רוצה ! הוא חש מושפל, חסר אונים, כועס על עצמו. הוא עלול לשקוע בדיכאון, התמכרות או הפרעה נפשית אחרת ואף לנסות לשלוח יד בנפשו.

לנו, לדתיים ההומולסביים, נמאס מהמסלול המשפיל החוזר הזה! רבים מאיתנו עשו אותו ונשברו בשלב זה או אחר (התהליך הזה מתואר גם בסרט "ואהבת"). אין אנו אשמים בנטייתנו המינית, אך היא חלק מאיתנו ותישאר כך! אחדים מאיתנו אולי כן מסוגלים להקים בית בישראל – ואנו מברכים אותם על כך, אך רובנו לא במצב הזה.

אני קורא לרב אבינר לחזור בו מהתמיכה במרכז "עצת נפש" ובטיפולי ההמרה כפיתרון גורף ואולטימטיבי לכל ההומוסקסואלים, לאמץ את מסמך העקרונות של אתר הו"ד ולהיות שותף – יחד איתנו ועם שורה של רבני הציונות הדתית ואנשי מקצוע דתיים – למערך התמיכה הרוחני והנפשי עבור הדתיים ההומולסביים שיעזור לכל בניה ובנותיה של הציונות הדתית לחוש בבית. כי את הנטייה המינית אין – לרוב – אפשרות לשנות, אבל את היחס אלינו כבני אדם אפשר לשנות! אפשרות כזו קיימת גם עבור הרב אבינר.

הדברים פורסמו בynet יהדות: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3545215,00.html

כמה ממכם בעד דברים רעים?

כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?

קרא עוד »

אבל זה לא אירוע בודד; הוא שייך לז'אנר מפוקפק שנקרא לו "שנאה של נראות".

בחברה מתוקנת לא נבקש מחרדים "להצניע את חרדיותם". נצטרך להבין שגם אם יש בינינו קונפליקטים, חרדי צריך ללכת בביטחון ובקומה זקופה בכל מקום. גם טרנסג'נדר, גם הומו.

קרא עוד »

כשהייתי בשיעור א', ישיבת מעלה גלבוע, חשבתי שמורכבות היא הדבר החשוב ביותר בעולם.

קשיים אישיים ודיסוננסים זהותיים נתפסו בעבורי כחובה דתית. חשבתי שעל מנת לא להפוך את הדתיות שלי לפלסטר ליברלי, אני חייב להמשיך לתפוס בדעות שצרמו והפריעו לי. לא רציתי "לפתור" את השאלה הלהט"בית או הפמיניסטית. פתרון היה בעבורי השטחה, רידוד של המורכבות הקיימת.

קרא עוד »

"מי שמפחד לחזק את שרקי ולעשות לו לייק של אמפתיה, חושש מן הטאבו המגזרי"

נציגי הציבור שמפחדים להביט במראה ששרקי מעניק להם – ישלמו מחיר אלקטורלי כשהנוער ירגיש שמנהיגותם מאבדת רלוונטיות. כשם שעזבו צעירי ש"ס ואגודה אל חיקו של בן גביר, יעזבו צעירים נוספים מפלגות נוספות שלא יישרו קו עם המאה ה־21, ועם הפוסט המכונן של מי שבסך הכל רוצה להיות אבא בשולחן שבת.

קרא עוד »

הסיפור של נריה שמעון

"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"

קרא עוד »

קיבלתי אות הוקרה מעיריית תל אביב

אני אגיד שבהתחלה כששמעתי שיביאו לי אות הוקרה הייתה לי התלהבות מטורפת שמלווה בפחד. הייתי בכזה ״מה לעזאזל״. אט אט במשך השבוע התודעה הזו השתנתה להתלהבות טובה שמלווה בתחושה של ״איזה כיף שרואים אותי. איזה כיף שמעריכים את זה.״

קרא עוד »

שתפו את המאמר