אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל
ערב חורפי קר, ובכיכר ציון חם.
• אישה אסייתית ניגשה אלינו ובאנגלית שבורה עד מאוד ניסתה להסביר לנו מדוע בעייתי שאנחנו עומדים שם עם הדגל ועוד בחנוכה. אחרי זה היא התחילה לשיר לנו שירים לרפואתנו או משהו כזה. האמת היא שלא הפריע לי, והיה משהו מקסים בזה שהיא שרה שירי קודש לטובתנו לכאורה אפילו אם האמצעים היו עקומים אז רציתי להודות לה אבל זה לא יצא בסוף. לדעתי היא אישה נוצרית כמו אלה שמתקבצים במדרחוב בן יהודה כדי לברך את היהודים מדי פעם. רק בירושלים.
• חבורה של בני 12 דתיים שנראו הרבה פחות מגילם בעיניי ניגשה אליי. הם היו כשמונה חבר'ה. אחד שנראה כמו מנהיג החבורה שאל אותי אם זה המצעד כאן בגלל הדגל, והסברתי לו מה זה הדגל הזה. אחרי זה הוא שאל למה אני נשוי לאישה בכיסוי ראש שעמדה לידי, שהיא פעילה בנקודת מפגש כמובן ולא אשתי, אז הסברנו לו שזה לא המצב, ואז הוא הניח שאחד מהמקיפים אותי הוא "בעלי" או משהו כזה וגם את זה הסברנו לו שזה לא מחייב שכל מי שמקיף להט"ב הוא בהכרח בן זוג שלו… זה היה משעשע אם זה לא היה תמוה מאוד. הוא היה עדין, ואמנם אמר לי להתבייש או משהו כזה אבל זה היה בולט כמה שזה היה דקלום ססמאות שהוא שמע ושהוא לא לגמרי מבין. עניתי לו תשובות פשוטות ככל האפשר, בזמן שכל החברים שלו מקשיבים, והדגשתי את המסר שאחת הסיבות שבגללן אני נמצא בכיכר היא כדי להראות ללהט"בים שהם יכולים להישאר דתיים ושיש עוד אפשרויות. הייתי במודעות מלאה שמבחינה סטטיסטית יש סיכוי גבוה שלפחות אחד מהם מתמודד או יתמודד עם שאלות לגבי הזהות המינית או המגדרית שלו לכן זה המסר שבחרתי להדגיש. הסקרנות והחשש היו ניכרים, וכך גם השפה המכובדת בסך הכל על אף הרתיעה וחוסר ההסכמה שעל פני השטח.
• שתי תלמידות תיכון ניגשו אליי והתייעצו אתי לגבי עבודה באזרחות שהן עושות על המצעדים בירושלים ובתל אביב ועל סקר רחוב שהן מתכננות לקיים וכיוונתי אותן מעט. זו הייתה אתנחתא נחמדה שלא אופיינית לכיכר ביומיומיות ובפשטות שלה.
• בחורה צעירה ניגשה אליי מלאת כעס על כך שאני מעז "לתת לגיטימציה" ודיברה על המצעדים, אמרה ש"לסטרייטים אין מצעד" אז אמרתי לה שאין להם סיבה לעשות מצעד, אבל חרדים עושים הפגנות כי יש להם סיבה, ואז אמרה ש"זה לא טבעי" כי גבר לא יכול להיכנס להריון אז עניתי לה שכרגע זה המצב אבל לכי תדעי מה יקרה עוד שנים וחוץ מזה גם עורלה זה טבעי ועדיין ברית מילה היא חלק מהיהדות והיא ניסתה להסביר למה זה שונה. זה היה כמו קרב חרבות מילולי, כאשר היא מתפרצת לדברים שלי וכל פעם אני מבקש ממנה לתת לי לסיים אחרי שאני מקשיב לה ונותן לה לסיים. בסופו של דבר ראיתי שהיא נעולה על המקום המתגונן אז בחרתי להתנסח בחריפות – "את צריכה להבין שבסופו של דבר אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מעודדים אנשים לחיות או מעודדים אנשים למות". אני חושב שזה השאיר עליה חותם. היא אמרה שהיא לא מסכימה בשקט אבל כאן נגמרה השיחה. מקווה שמשהו ממה שאמרתי יישאר אתה.
• מחמם את הלב לראות בני ברית של הקהילה הגאה, חרדים וחרדים לשעבר לדוגמה, שמקיימים דיונים מעמיקים על משמעות הדגל, על הזכות שלנו לחיים כראות עינינו, על האהבה השווה שלנו ועל המקום השווה שלנו כבני אדם וכאזרחים. זה פשוט נעים ומרגיע לחלוק את המאבק עם אנשים שהם שונים ממני ודומים לי במקביל.
תודה לצלמים Naava Shafner + Uri Shraga Freimark על התמונות היפות.
שבת שלום וחג חנוכה שמח ומאיר! 
נקודת מפגש – Meeting Place – نقطة الالتقاء
