חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

על מצעד החיים ומצעד הגאווה

קשה להיות יהודי. גזענות, שנאה, שוני. נשמע מוכר? * אמציה בסיפור מתעתע
מצעד החיים בפולין
מצעד החיים. תחליפו

בעבר, ולפעמים גם כיום, להיות יהודי משמעו להיות נרדף.

להרגיש כבר מרגע ההכרה בכך שאתה מיעוט.

שלפעמים אין עוד כמוך בסביבה.

שאתה מרגיש חריג.

שאתה מאמין שאתה קרבן לרגשות שלך, ושלפעמים אפילו להאמין שאתה מקולל שנולדת למציאות הזו. הרי לא בחרת להיוולד למציאות הזו; היא נכפתה עליך.

בקטע מהשיר של יורם טהרלב באה לידי ביטוי תחושה זו – תחושה שעד היום היא נכונה ומתאימה:

לרדת מפה למצרים
ולצאת ממצרים לפה
בלי לדעת אם בירושלים
יבוא המסע אל סופו.
להיות גם נגיד וגם מלך
ושר בחצרות ספרד
אך תמיד להרגיש מאכלת
מונחת עלי צווארך.

(להיות יהודי)

בעבר, ברחבי העולם, היה בלתי חוקי להיות יהודי. בשואה נשלחו אנשים למחנות גם אם הם התכחשו ולא ראו עצמם כשייכים לקבוצה זו. עד היום, במקומות רבים בעולם ואפילו בארץ, יתנכלו לאדם רק בשל העובדה שהוא יהודי. נלחמנו ואנו עדיין נלחמים כדי שיכירו בנו, לא כחריגים, אלא כאדם ככל האדם. בעל זכויות שוות לחיות ולהיות.

מדבריו של שאול טשרניחובסקי (בשינויים קלים):

אי אפשר לא לאהוב את תל אביב. זוהי סוף סוף הנקודה היחידה בעולם שיהודי יכול להיות בה יהודי, לא יהודי בהיתר ולא יהודי באיסור, אלא סתם בן-אדם שהוא יהודי. מרגיש את עצמו יהודי לא מתוך התנגשות תמידית בזה שאינו יהודי, זהו המקום היחידי בעולם שיהודי יכול לחיות בלי להרגיש שהוא יהודי, בלי כל צורך לדעת זאת. כאילן בתוך יערו, כשיח על קרקעו שלו, כאותו איכר רוסי מפנזה, כצרפתי מנחל דו, כגרמני מכפר בפומרניה

(שאול טשרניחובסקי, ידיעות עיריית תל אביב באלול תש"ב, במלאת עשרים שנה לעצמאותה של תל אביב, 1941. מתוך :"סידור הבדלה בין יום הזיכרון ליום העצמאות של בית תפילה ישראלי")

לכן, פעם בשנה, נערך מצעד החיים. להראות שאנחנו כאן אף על פי כן. להראות שאני גאה להיות יהודי, אף ובשל העובדה שאני מיעוט, חריג בנוף ויש עליי סטיגמות רבות. להראות את העוצמות והחיזוקים שאנו מקבלים מעצם העובדה שאנחנו יחד.

כי להיות יהודי זו לא בושה. זה מי שאני. זה חלק ממה שעיצב אותי ובא לידי ביטוי בחלקים רבים בחיי, גם אם יש צדדים אחרים, פעולות אחרות והתנהגויות שאינן משויכות ישירות להיותי יהודי.

* * *

ועכשיו, פשוט החליפו את המילים "יהודי" ב"הומו"; את "חיים" ב"גאווה" ואז קִראו את הקטע שוב. כך אולי נוכל לתת תחושה למי שלא הרגיש את מה שאנחנו עברנו ועוברים ולהראות שבעצם אנחנו לא שונים כל כך.

מאת אמציה

במשך שישה שבועות כמהתי לילד

זו האמת הפריווילגיות שלי. בין הילד השלישי לרביעי עברתי לידה שקטה, כזו שהשאירה אותי ריקה וכמהה. שישה שבועות של חוסר גדול, של ריק. (לאחריהם תשעה חודשים מהולים בחרדה אבל זה כנראה לפוסט אחר)

קרא עוד »

כמה ממכם בעד דברים רעים?

כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?

קרא עוד »

אין זה מקומם של יהודים

לפני מאתיים שנה, כאשר בקייב הלכה אדל לבית הספר וסיימה לאכול את ארוחתה, היא מלמלה בשפתיה את ברכת המזון. כאשר שמעו על כך הבנות האחרות הלשינו עליה למורה כי היא יהודיה ומשכו אותה משערה. לפני אלף שנה, כאשר יוסף הלך בשווקים שבפס, לקחו ממנו כמה בחורים את ספריו וזרקו אותם לבאר רק משום ש"אין זה מקומם של יהודים".

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול.

קרא עוד »

אני רוצה לפנות מכאן לנוער שגר במועצה מקומית קרני שומרון והיישובים באזור

גם אני גדלתי במקום שבזכותו הפך התנ״ך להיות הדרך שלי לדבר על עצמי, ולהגיד משהו על העולם שלנו. הפרספקטיבה שסיפורי התנ״ך מעניקים לנו על אנושיות, אהבה וחמלה (וכן, גם רשעות ואטימות) בעולם של היום, היא מתנה גדולה ויש שיאמרו – דרך חיים.

קרא עוד »

שתפו את המאמר