מכתב הרבנים לגבי הופעתו של עדן חסון הזכיר לי אבא מאיזור בנימין שהגיע למרפאתי לפני מספר שנים עם בנו החייל, שניהם חובשי כיפה. מיד כשהתיישבו הסביר האב שהבן יצא אליו מהארון לאחרונה והוא לא יודע איך לדבר איתו על ״נושאים אישיים״. הם באו כדי שאדריך את הבן לגבי דברים שקשורים לבריאות. ואז אמר שמעדיף שנדבר בלעדיו כדי שהדיבור יהיה חופשי ויצא.
השיחה עם הבן נסובה סביב היציאה מהארון, הקושי להכיר ולפגוש אנשים כשאתה חייל קרבי שיוצא הביתה אחת לשבועיים-שלושה ובהמשך בריאות מינית, קונדומים, חיסונים ופרפ. אלה נושאים שעולים באופן שיגרתי בשיחות במרפאה שלי, אך בשבילו זה היה חדש וניכר שהוא נבוך ונירגש. חלק מהדברים הוא כתב לעצמו כדי לזכור.
אחרי שהלכו חשבתי על השינוי שקורה בחברה הדתית ביחס לקהילה הגאה. אני מכירה בעיקר את החלקים הציבוריים שמניעים אותו: ארגונים להטביים דתיים, מאבקים של פעילים ופעילות, פעילויות חברתיות ועוד. השינוי מחלחל אל תוך החברה, ומגיע עד למרחבים האישיים ביותר, לתוך משפחות ולקשרים שבין הורים לילדיהם. איזה דבר יקר ערך עשה האבא הזה בשביל בנו.
גם עדן חסון בעמידתו האיתנה מול המנסים לפגוע בו עושה דבר משמעותי למען להטבים דתיים. למענם, למען הוריהם ומשפחותיהם, ולמען החברה כולה, שנעשית מקבלת אוהבת ובטוחה יותר לבניה ובנותיה הלהטבים. תודה לך עדן חסון, ובהצלחה הערב בבריכת הסולטן. בטוחה שתהיה מעולה 
ד״ר רותי גופן, מרפאת כיכר הבימה, המרפאה הגאה של מכבי שירותי בריאות
