עידו, איש שפות שספרות היידיש היא בליבת עיסוקיו. החזיר אותנו באמצעות קטעי עיתונות שהוצאו מהארכיון אל ורשה של שנות השלושים, על פולמוסיה ודיוניה.
קיבלנו הצצה אל שירת בנו של הלל צייטלין, אהרן, שכתב ביידיש שירה שבה הנציח את אביו ומשפחתו שנספתה בשואה. בהביאנו אל המקורות הדגים לנו עידו כיצד כדי להבין תורה והגות לא ניתן להסתמך על סיכום עיקרי הדברים אלא נדרשים אנו לקרוא את דברי ההוגה, להבין את שפתו ולבחון את רבדיה, את שנינותה וחריפותה. צייטלין במקרה שלנו, שהסתייג הסתייגות חריפה מן הפוליטיקה והמפלגתיות, וכיוצא ממשפחה ששורשיה מחסידות חב"ד היה איש שיטתי ויסודי, הדגים במאמרו כיצד אנו נדרשים להבין את הבעש"ט. לא כדמות דמוקרטית כפי שנוהגים לתופסו, אלא כדמות המחברת לאיחוד בין הקהילה ובין האדם הפרטי לבין הבורא, כפי שמגדיר זאת צייטלין- הניצוצות שבאדם. בקריאה זאת צייטלין, שעבר תהליך אמוני ארוך שהתחיל ביציאה חלקית אל פרדס הפילוסופיה עד שהגיע אל אמונתו הדתית, תופס את הבעש"ט כדמות הרוצה באיחוד בני האדם עם האלוקים, כפי ששפינוזה דיבר על האיחוד בין הטבע לאל.
היה מרתק, מעורר מחשבות רבות, מלמד ומעניק חשיפה לדמות ייחודית שאינה מוכרת דייה ונותן מקום לתהות, לאתגר ולחשוב על הדברים, בין אם נסכים עימם ובין אם לא.
