שמות בדויים וראיונות דמיוניים לא יכסו על האמת המרה של טיפולי ההמרה. גם לא השמצת כל מי שאומר שאולי משהו כאן לא בסדר
שי ברמסון, יו"ר ארגון חברותא – הומואים דתיים
בזמן שעברתי טיפולי המרה, בשנות העשרה שלי, חיפשתי עדויות להצלחת הטיפולים. תמיד היו הרבה אנשים ללא שם, ללא פנים, ללא פרטים ליצירת קשר. אפילו נפגשתי עם כאלה שטענו עליהם שהצליחו. וכשנפגשתי איתם, הצלחה זה לא מה שראיתי בעיניים שלהם. טיפולי ההמרה הביאו אותי לשפל הגדול של חיי ורצון לסיים אותם. לא רק אותי הם הביאו לשם, אלא הרבה אחרים חברים שלי. ברוך ה', שרדתי. אחרים לא. ומה כל כך קשה בהם? טיפולים בהם אדם מגיע למסקנה שהוא חייב להיפטר מהנטיה הזו, ואם אינו מצליח זה לבטח אשמתו, תוך בזבוז זמן וכסף רב, מביאים לשנאה עצמית. יש לחץ. לחץ שמכרסם בנפש. מה יהיה איתי? ובסוף, הוא גובה את המחיר.
עם רונן שם בדוי, רונן שאינו רונן, אין לי ויכוח. פתאום, עם סיום משפט של מטפל מארגון המרה אחד בפשעים שמזעזעים את השומע, קם לו ארגון המרה חדש, מיתוג מחדש של האדרת על אותה הגברת, וצצים להם רוננים שאינם רוננים ומתרוננים עלינו. ובכן, אני לא כותב בשם בדוי, וגם לא פעילים רבים בארגון "חברותא" שאת שמותיהם וסיפוריהם ניתן למצוא ברשת, נצחון והצלחה לא היו מנת חלקנו. וניסינו. ורצינו. הכי רצינו.
אין לי גם ויכוח עם מי שרוצה להשתנות. כן, להיות הומו יכול להיות דבר קשה. להיות הומו דתי יכול להיות דבר קשה. אולם מדוע דרושים לכך ארגונים מיוחדים? שעה שפרקטיקות אלו נאסרות ומוקעות בכל העולם הן ע"י החוק והן ע"י גורמי המקצוע (גם בארץ), אין מקום לניסויים בבני אדם ולניצולם כספית, נפשית וודאי שלא מינית. נפגענו מספיק. גם מטפל שיעמיד אפשרות של בחירה, שישים הכל על השולחן, שידבר בעובדות ובידע שצברנו עד כה, יהווה התמודדות נכונה עם הסוגיה. לכל אחד. והאמת, שבכל נושא.
לבוא מבחוץ, בהאשמות, לטעון כנגדנו ולדון אותנו לפני שהגעתם למקומנו, לא מסייע לנו. אנחנו בקהילה הדתית הגאה לא פוחדים מגברים שנמשכים לנשים. על ביסקסואלים שמעתם? גם הם חלק מהקהילה שלנו. אנחנו פוחדים על כל אלה שפונים אלינו לאחר שניצלו מהרס עצמי. אלה באים אלינו בזרם שוטף, לצערי הרב.
לנו יש מלחמה באלה המבקשים להמיר אותנו גם במחיר ההרס שלנו. הכחדת חלקים בנפש שלנו לא תביא גאולה לאף אחד, לא הצלחה ולא נצחון.
