מכתב "ועד רבני בנימין" באשר להופעה של הזמר עדן חסון מהווה מעילה בתפקיד הרבני של כל מי שחתם עליו. ראשית, הם אינם מזכירים אפילו את עדן חסון בשמו – על שום מה? האם דיברו איתו? שאלו מה הוא עושה בחייו האישיים? האם היו עורכים בדיקה מדוקדקת כזו אם הזמר היה מפורסם אחר החשוד בגילוי עריות? או בודקים מתי הלך זמר גוי לכנסייה בפעם האחרונה, שכן גם עבודה זרה היא חטא חמור, אם היה מסכים להופיע במועצה האיזורית מטה בנימין?

אין כאן שום עניין הלכתי, יש כאן רק שנאת להט"בים וזדון נטול שורש יהודי.

עוד הגדילו עשות פשע כותבי המכתב, וביקשו מכלל "ציבור הרבנים והמחנכים לעסוק בנושא של נטיות הפוכות עם כל מורכבותו". תרתי דסתרי נאמר כאן – מצד אחד מורכב, מצד שני כבר החליטו שהנטיות הן הפוכות. ומה עושים למה שהפוך? ממשיכים ה"רבנים" וכותבים: "לחזק באופן אישי את המתמודדים עם התופעה יחד עם שלילה ברורה של הפיכת הנושא לדגל ואידיאולוגיה חלילה". מעבר לתמיכה המרומזת למחצה ב"טיפולי" המרה, שכבר הוקעו כמזיקים, לא יעילים ולא אתיים, הרי שה"רבנים" טועים לחשוב כנראה שהנטייה המינית היא דבר מדבק, או שהקהילה שלנו, ועדן חסון בכללה, בעלי אג'נדה להפוך את כולם ללהט"בים.

ובכן, זה לא המצב.

נטייה מינית אינה דבר בו בחרנו, ומשכך נבראנו, אנו רק מעוניינים להפסיק את השנאה כלפינו, ולחיות את חיינו כפי שאנו רואים לנכון. אפשר בהחלט לקיים חיים הלכתיים, גם כהומו, ואפשר גם להקים משפחה. זה עדיף ודאי על חיי בדידות, ולא טוב היות האדם לבדו.

בחברותא מספר להט"בים לא קטן שגרו או גרים עתה במטה בנימין. נטייתם לא באה להם מהופעה של זמר זה או אחר. הפעילות של חברותא באיזור לא מקדמת שום אידיאולוגיה ולא מבצעת אידיאליזציה לחיים הלהט"ביים. היא רק מבקשת להקים מרחבים נקיים מהשנאה ומהיחס הרע ש"רבנים" כגון חותמי המכתב מביעים. וזה חוסר מנהיגות ומעילה בתפקיד הרבני, מעבר לצביעות זועקת מפסוקים על שלום, אמת ואהבה. מצאנו פסוק מתאים יותר, מספר שופטים: וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים, בְּכָל-שִׁבְטֵי בִנְיָמִן, לֵאמֹר: מָה הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם?