עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, ואיננו מסוגלים עוד לחשות. מחזיקנא טיבותא לרב בני לאו שנענה לדברי הרב יובל שרלו וכתב הצעה לחיי משפחה להט"ב בקהילה הדתית (קישור בתגובה הראשונה), ונגע בנקודות רבות ומגוונות. אחרי שהנושא צף מול תלמידים שלי, באתי להגיב לחלק מדבריו, ולהשלים בחלק ממה שנראה בעיני. אשמח לתגובות.
הסעיפים הראשונים במסמך עוסקים בשיקול הפרטי של להט"ב, ולא בזה באתי לדון היום אלא בזווית הקהילתית. חשוב להבדיל בין הסוגיא המורכבת של אדם דתי העומד מול רבותיו בבקשה להתייעץ ובין שאלת היחס הנכון של הקהילה הדתית עם עובדה מוגמרת של זוגות ומשפחות להט"ב המבקשים להיות בה שותפים מלאים.
המצב היום דורש תיקון, מחד לא ניתן להשלים בקהילה דתית עם התנהלות פרוצה ומנוערת מאחריות כפי שמשוקפת ע"י הקהילה הגאה בחברה הכללית או בעולם, מאידך בלתי אפשרי להשלים עם הכוונה רבנית שקיימת לעתים היום לינשא בכל מחיר – גם בהעלמה ופגיעה עמוקה בצד השני, או בהכלת בגידות לכתחילה. איך ניתן לקבל עצות כאלו שעומדות בניגוד גמור לערכים הבסיביים ביותר עליהם מושתת כל בית ומשפחה?!
ממילא שתי הנחות יסוד מלוות את דבריי,
א. נשוא הדברים הוא זוג להט"ב דתי מוצהר, שאת המודל הזוגי האישי שלו (כמו גם ילדיו) הוא מנהל מול סמכות תורנית המתאימה להם. אני פועל בהנחה שמורכבות זו היא לא חלק מסמכותי ו/או אחריותי כקהילה.
ב. בכל התנהלות רלוונטית לקהילה מתנהל הזוג כפי שמצופה ממי שחבר בקהילה דתית שנאמנות להלכה היא נר לרגליה.
'מעמד קידושין הלכתי של בני ובנות הקהילה הלהט"בית אינו קיים בעולם הדתי', אך תקנתו קלקלתו. דווקא היעדר מעמד הלכתי לזוגיות להט"בית מאפשרת הרבה יותר, בהיעדר חששות ממזרות וכדו' הכרוכים בממסד הנישואין כדמו"י. ניתן לעצב ברית העונה לכל הדרישות מבלי לשאת את העול הכבד אודותיו הורו בתלמוד 'כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין, לא יהא לו עסק עמהם'.
'חיים זוגיים, בברית ובבניית מערכת שותפות עמוקה של משפחה, הם כטבע לאדם', או לענייננו, הם המסד לבניית הקהילה והאומה. הקמת הבית בישראל מכיל שני רכיבים מרכזיים – שלילי וחיובי. מעשה הקידושין קובע את גבולות הגזרה של הבית שקם (איסור הארוסות והתרת הנשואות), וברכות הנישואין מייצגים את החזון המשותף וההקשר החיובי והמקודש של בניית הבית. החתונה נעשית דווקא בפרהסיה, בהשמעת קול והכרה קהילתית בתא המשפחתי שקם.
אנחנו קוראים במוסדות החינוך ומעל הבימה בקול גדול לערכי המשפחה ומעודדים הקמת בתים, ואין סיבה שזוג להט"ב המבקש להיענות לקריאה ולקחת חלק בעבודת ד' הקהילתית ייתקל בהיענות חלושה ודיעבדית, אלא צריך להתקבל בברכה וקריאות עידוד.
'הורים וקרובים מתייסרים בשאלת ההשתתפות בשמחת הנישואין.' מדוע ששם יהיה הדיון? במקום להתייסר בשאלת ההשתתפות באירועים שזרים לרוח ישראל סבא, בואו נערוך אנחנו אירועי ברית זוגיות של נאמנות הדדית, מתוך מחויבות לתורה ומצוות. כמו שבנישואין נכרתת ברית גם כלפי שמיא בהשראת השכינה בין בני הזוג ובנוכחות נשמות הדורות הקודמים והבאים, נציין גם ברית זו מתוך הקשר של קודש בולט וברור.
הפרהסיא של ברית מקודשת זו יכולה להפוך לתו-תקן קהילתי לקבלה לתוך הקהילה הדתית כמשפחה מן המניין. ברית שמיוסדת על ערכי המשפחה ועבודת ד' במסגרת הקהילה, כמו כל משפחה אחרת, כשהנטיות האישיות לא רלוונטיות לקהילה.
בעיני הקהילה, מהרגע שמשפחה מתקבלת כבשר מבשרה ודאי שאין שום הבדל בין השמחות שלה ושל משפחות אחרות, וההתנהלות היא של קהילה אחת לכל דבר ועניין (הובלת תפילה, העברת שיעורים, עליה לתורה, לימוד הורים וילדים וכו').
וחששות המדרון החלקלק? הלוואי ויתממשו, שיתקבל נורמטיבית להתמסד ולקחת אחריות משפחתית וקהילתית-דתית.
#דעה | יונדב תפוחי
