הקפות שמחת תורה של חברותא עזרה לי לפתור את ההתלבטות של איפה לעשות את החג השנה. אחרי שחילקתי את החגים בין ישיבה לבית, בין קהילה דתית למשפחתיות. ראש השנה בבית, יום כיפור בישיבה, שבת עם השותפים, סוכות בבית, ושבת חול המועד עם חברים מהישיבה.
שמחת תורה עם הקהילה נשמע רעיון ממש טוב, להיות בבית מיציתי, גם להיות בישיבה הרגיש לי כבר מספיק. למרות שכבר התחלתי להתבלבל בין חג לשבת, אחרי ששאלתי את אבא שלי למה הוא מבשל את האוכל למחר בבוקר אם אפשר לבשל בחג, ואז נזכרתי שזה יום שישי ולא ערב חג.
הרגשתי שהגיע הזמן למשהו שהוא לא בית ולא ישיבה, למרות שלא מזמן עשיתי שבת עם חברים הומואים דתיים, אבל לחג יש משמעות שונה.
החג נקרא גם "עצרת", "חג האסיף" ובמשמעות לימינו במובן הרוחני והנפשי, החג אוסף לנו את כל החוויות שעברנו לקראת התקופה של "אחרי החגים". לכן היה לי מאוד משמעותי להיות בקבוצה שמחברת אצלי את שתי הזהויות העיקריות שלי, גם אם במהלך היומיום אני לא מבטא את שתיהן יחדיו.
החוויה הייתה מדהימה, כיפית, רצינית ומשעשת במידה. ככה זה כשמכבדים בהקפות את מי שהגיע מהכי רחוק או את זה שהגיע אחרון לתפילה. ובכל הקפה נותנים למישהו גם לבחור איזה פסוק שהוא ממש אוהב או מתחבר אליו ולהסביר בכמה מילים מה מדבר אליו באותו פסוק.
הפסוק שאני בחרתי הוא "מי יתנך כאח לי, יונק שדי אמי, אמצאך בחוץ, אשקך, גם לא יבוזו לי" (שיר השירים ח, א) זה פסוק שמלווה אותי הרבה זמן, וההסבר שלי לא היה מוצלח במיוחד, גם כי לא רציתי "לחפור" וגם כי לא לגמרי חשבתי מה אני רוצה להגיד, אז עכשיו זאת הזדמנות לתקן את המעוות.
מבחינתי הפסוק מדבר על "אהבה אסורה" של הרעייה מעין גדי שמאוהבת במלך מירושלים, וחסר לה הטבעיות בסיפור האהבה שלהם שמתנהל כרומן נסתר בגלל הבדל המעמדות ביניהם. המשל של שיר השירים מבטא את הקשר של עם ישראל ואלוהים, כסיפור אהבה מצד אחד, אבל יש הבדל וריחוק מובנה בין אלוהים לאדם מצד שני.
דבר נוסף שמדבר אלי זה התמימות של "אמצאך בחוץ אשקך" של נשיקה בפומבי שהיא לא בהכרח בעלת קונוטציה מינית של "מי יתנך כאח לי". ההסתרה וההקשר המיני של כל גילוי חיבה הומוסקסואלי הוא משהו שמאוד מתסכל בחברה שלנו, וגם אני מקווה שיבוא יום בו "לא יבוזו לי".
כתב: אריה
