בלימוד האחרון בתוכנית דרשני, עסקנו בשני טקסטטים מרכזים, פרק ח' בתהילים והאימרה המפורסמת "חביב אדם שנברא בצלם". הלימוד היה מעורר מחשבה וגם עסק בנושא חשוב בחיינו: מקומינו, בני אנוש, בעולם הגדול הזה.
אז הנה וורט קטן לקחת איתנו הביתה:
פרק ח' בתהילים, שפותח וסוגר עם המילים "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ" מנגיד שני מסרים. מחד גדולתו של הבריאה של הקב"ה, ומאידך מקום האדם להלל את הבורא: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ". הדבר הזה נראה בראש ובראשונה קצת אבסורד, מי אנחנו – ייצור אחד בתוך גלאסקיות — להתיימר שזה רצונו של הבורא?
כתשובה, הרב ברוך אפשטיין, מחבר שתי אמירות של רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם" ו"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". בעצם, אנחנו חייבים לאהוב ולכבד כל אחד ואחד, כל בן אנוש, בגלל שהוא נברא בצלם. ולכן זה לא סתם יומרה אנושית להלל את הבורא, זה מתפקידנו כי נבראו בצלם.
מוזמנים.ות להגיע למפגשים הבאים של תוכנית דרשני, ולהעמיק בלימוד תורה באווירה נוחה ולהט"בית. ההרשמה באתר
