התכבדנו אתמול לארח את הרב חננאל רוזן, רב ומנהל קהילת 'יקר', לערב לימוד משותף במסגרת תכנית דרשני.
בפתח הלימוד הצבענו על משהו מוזר בסיפור ההגדה: הסיפור עצמו של יציאת מצרים – הפסוקים מספר שמות – לא נמצאים!
אחר כך צללנו לעומק ההגדה שלנו היום כדי לבדוק מה הם עמודי הטווח שלה. מחד, יש את המשנה שמדברת על החיוב של הבן לשאול "מה משתנה" ולדרוש את הסיפור של "ארמי אובד אבי". מאידך, יש את רבן גמליאל שמנחה אותנו להגיד "פסח, מצא, ומרור" – אחרת לא יצאנו ידי חובה! על שכבה זאת, מתווספת דעתם של רב ושמואל שמפרשים את דברי המשנה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". לשיטת רב פותחים ב״מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו״, ולשיטת שמואל פותחים ב"עבדים היינו לפרעה במצרים".
נהוג להבין את המבנה שלפנינו כלקט של כל הגישות. פותחים במה נשתנה, עוברים לדעתם של רב ושמואל ואחר כך "ארמי עובד אבי" ומסיימים בלקיים את דברי רבן גמליאל, ומכך יצא שכשאנחנו פוגשים את הטקסט של ספר שמות בהגדה, זה כדרשה על פרשת "ארמי אובד אבי". מכאן רואים את ההעדפה המחולטת של סיפור ההגדה מפי מי שלא היה שם במצרים, מאשר מי שהיה שם. כך ניתן להבין לעומק את האמירה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". במקום לראות את זה כניסיון לצאת ידי חובת כל השיטות, ההגדה נותנת לנו את ההזדמנות כשחקנים על הבמה לשחק עם ארבעה נרטיבים שונים של החוויה הזאת. אנחנו יכולים לראות את עצמינו ביציאת מצרים – וגם לראות את הסיפור של יציאת מצרים בחיינו.
