אמש קיימנו בדרשני ערב לימוד מיוחד מאוד, לזכרו של חברנו דרור אבא לין ז"ל, במלאות 30 ימים למותו.
למדנו משניות ממסכת אבות וממסכת פאה, שהדגישו את חשיבותן של כמה מעלות טובות, כגון ענווה, מתן בסתר, חשיבות הדיוק במתן מידע, ואת כולן מצאנו בדרור ז"ל.
לאחר מכן בן זוגו של דרור, יונה, אמר קדיש לזכרו.
אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.
ואולי זו לא החרדה אלא דווקא הייאוש? האם הלב – שאף הוא דרוש מאוד לכל כותב – לא מוכן כבר לשתף פעולה עם מעשה הרמייה העצמית ועם עצימת העין מול מה שכבר החל להתרחש?
אז כן – אני הומו, הפתעה!
ולא – לא מדובר במתיחת 1 באפריל סופר מאוחרת ואין לי חוש הומור כזה גרוע.
מה זה טיפולי המרה? מה
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.
לא תכננתי לכתוב, הספיק לי בנתיים להתווכח עם השלטים שלך בכל רחבי הישוב תוך כדי ריצות הבוקר שלי , אבל הבוקר השלטים נעלמו והמילים מתפרצות לי החוצה, מבקשות להשמיע קול , קול של רבות ורבים שפגשתי בשנים האחרונות במסגרת תפקידיי ועיסוקיי.
