לעדכונים על פעילויות ואירועים:

סוף חודש גאווה שמח!

מסביב לחודש הגאווה הזה, התעורר שיח די נרחב ביחס לאיחוד מאבקים בקהילה הגאה. השיא בנושא הגיע לאחר שגבר הומו בחר לתקוף אישה שהחזיקה דגל פלסטין בעצרת שהתרחשה בתל אביב. עצרת שסגרה חודש גאווה מוזר, חודש שהתחיל במובנים מסוימים ב-2 ביוני, עם צעדת הנשים שהתקיימה בגן צ'רלס קלור, המקום בו בד"כ מצעד הגאווה מסתיים.

אני משער שזה לא אמור להפתיע אותי, העובדה שגם גברים הומואים יכולים להיות אחראים לאלימות מגדרית, אבל הנושא מטריד במיוחד כשאני חושב על חשיבות רעיון הקהילה בעבורי. בשנות היציאה שלי מהארון, הרבה מהביטחון ששאבתי ביחס לזהות להט"בית היה מהקהילה הגאה. מהרעיון שיש קבוצה של אנשים שידאגו לי ויתמכו בי בתקופות מצוקה.

רעיון הסולידריות החברתית שבה אותי. חשבתי שהתשובה המוסרית והאישית כלפי האפליה שחוויתי היא לדאוג שכמה שפחות קבוצות ייפגעו מהיחס של החברה – בקהילה ומחוצה לה.

סולידריות חברתית ושוויון הם ערכים שבריריים. במקרים רבים הם יכולים להפוך לשוויון לחלק מהחברה, לסולידריות כלפי אלה שדומים לנו. במקרים שכאלה, אדם יכול לעמוד בעצרת ולמחות נגד הדיכוי שהחברה מפעילה כלפיו, ובאותו הזמן לפגוע – פשוטו כמשמעו – בחלשים ממנו.

אני חושב שהנקודה הזו התחזקה בעבורי כשישבתי בפעם הראשונה בבית מדרש, כאדם שהיה (יחסית) מחוץ לארון. על אף ששמחתי בכך שמצאתי מקום בעולם הדתי, לא יכולתי שלא לחשוב: האם אני יכול לתמוך בלב שלם במוסד מופרד מגדרית? האם היה יכול לשבת כאן תלמיד טרנס? תהיתי אם יש לי כאן מקום אמיתי – או שמצאתי מקום בו "מקבלים" אותי, אבל לא רואים בי תלמיד מן השורה.

ברגע הזה הבנתי שללא שוויון לכולם – אני לא אחווה חופש בעצמי. הבנתי שאני לא רוצה שיפתחו את דלתות בית המדרש *גם* בעבורי, אלא אני מבקש חשבון נפש בנוגע להימצאות של דלת נעולה, לבניית בית מדרש ללא חלק מהאוכלוסייה. אני לא מבקש קבלה, אין בי את הרצון להעניק את הכוח "לקבל" אותי לאף אחד. אני מבקש מרחבים שנועדו מלכתחילה לכולם.

לכן, חשוב לי לכתוב באופן פומבי את הדברים האלה, דווקא כקול שנשמע מארגון של גברים דתיים: בעבורי, פמיניזם ולהט"ביות שלובים. להט"ביות ודאגה לאוכלוסיות מוחלשות הם מאבקים הדדיים ומשלימים. לא ניתן לדבר באופן מלא על הומופוביה ללא התייחסות לאלימות כלפי נשים, לא ניתן לדבר באופן מלא על מאבק הקהילה הגאה ללא שיח על התנאים של העובדות הסוציאליות במדינה, ללא שיח על שירותי הרווחה והמענה שהם נותנים ללהט"בים שנזרקו מהבית.

יש בחברה שלנו דיכוי ממוסד וקבוע, כדי לטפל בו נצטרך לפנות אל השורש, להתייחס למציאות חברתית רחבה: לא רק להתגלמויות ספציפיות של שנאה. אני חושב שכדי לפרק אותו צריך לפעול כקבוצה. כשאני אומר את זה אני מתכוון גם ל: כדי לפרק אותו אני צריך את העזרה שלכםן, אני מבטיח בתורי להיות גב ותמיכה לכל מי שיצטרך.

סוף חודש גאווה שמח!

בחור בן 18-19, שהולך לטיפול "מקצועי" ו"מבטיח", תרתיי משמע, שנותן תחושה של עוצמה, ביטחון, כמו טריפ מופלא על קוקאין משובח במיוחד הנארז בתוך מעטפת של מציאות אפשרית וחוקית לחלוטין… יש יותר מזה?!

אחד הדברים שאפיינו את הטיפול זה הדגש על כך שניתן לשנות דברים- הנטייה הזאת היא נרכשת ואיננה מולדת, נאמר, ולכן אין שום בעיה לשנות את זה. המפתח הוא בי וזה תלוי רק ברצון שלי. עניין של בחירה.

קרא עוד »

סדנת כתיבה מונחית

לכתוב את מה שבפנים. את מה שלמדנו להשתיק ולהפנים. לא להדחיק, לא להחליק, אלא לחלוק את שעל הלב. שכבר למד לכאוב אך גם להתאהב.

קרא עוד »

ליין אוי גיי זמיר

מקוות שהתעוררתן חמודות מתוקות, כי אחרי המסיבה מוש מוש מוש שהיתה לנו קשה לקום!! אריאלה רשף המדהימה עלתה והרימה לנו את הרחבה, ו100 חברותות פיזזו אמש במועדון ה"אמור" בתל אביב, עד שהמנהל בא ואמר "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית". אוי גיי זמיר 2 – הייתם מדהימים והיה מדהים! תודה שבאתם ונתראה במסיבה הבאה

קרא עוד »

סדרת ארון הקודש

"ארון הקודש”
היא סדרת רשת דוקומנטרית שיצרה הבמאית וחברת הקהילה מורן נקר, על להט”בים דתיים שתעלה בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. כל פרק מתמקד בדמות, זוג או משפחה בשלב אחר בחיים. הקרנת הסדרה מביאה תיעוד אינטימי של אנשים המתמודדים עם המפגש בין נטיה מינית וזהות מגדרית ובין אמונה ואורח חיים דתי, דרך רגעים משמעותיים וטקסים דתיים, משפחתיים וזוגיים.

קרא עוד »

אני חושב שהמילה שחיפשת היא "קוויר"

הרב אברהם סתיו, אני חושב שהמילה שחיפשת בפתיחת דבריך היא קוויר (או אולי גיי באנגלית), אדם שהוא חריג מהציפיות הסיס-הטרו-נורמטיביות של החברה שלנו, ולא המילה הומו או הומוסקסאול. כשאנשים להט"בים מזדהים עם דמויות כמו בובספוג או אלזה "ומשייכים" אותן לקהילה הגאה הם לרוב לא מסווגים אותם מבחינת נטייה מינית או זהות מגדרית, אלא מצביעים על חוויה משותפת. בדרך כלל החוויה הזאת לא תהיה של אחת הזהויות הכלולות באותיות להטבא"ק+. זו פשוט חוויה כללית יותר, החוויה של שונות בתוך חברה שמניחה שכל בן נמשך לבת, שמבוגרת בשנות ה-30 שלה צריכה להתעניין בקשרים רומנטים, ושהחוויה המגדרית של כל אחד.ת היא או גבר או אשה. המילה היותר כוללנית לזהות השונה הזו היא המילה קוויר. הקושיה – איך ייתכן שלספוג או לכוכב ים תהיה נטייה מינית או זהות מגדרית שונה, רלוונטית כמו הקושיה איך ייתכן שבובספוג מדבר, שיש לו רישיון נהיגה, ושהוא לובש חולצה מכופתרת ועניבה.

קרא עוד »

שתפו את המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.