Search
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
Search

נקודת מפגש, ערב יום כיפור. | #תובנות_מכיכר_ציון

שני צעירים ממנצ'סטר באנגליה שאלו אותי איזה דגל אני מחזיק. עניתי דגל גאווה והם לא הבינו על מה אני מדבר, אמרתי להט"ב וגם זה לא עזר! רק כשפירטתי את ראשי התיבות הם הבינו.
אוריה בן ברית, חבר ועד לשעבר ומייסד שותף של הקשת הסרוגה משתף על פרויקט 'נקודת מפגש', פרויקט שיח והסברה בכיכר ציון בירושלים שנוסד בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל

נקודת מפגש, ערב יום כיפור.

• שני צעירים ממנצ'סטר באנגליה שאלו אותי איזה דגל אני מחזיק. עניתי דגל גאווה והם לא הבינו על מה אני מדבר, אמרתי להט"ב וגם זה לא עזר! רק כשפירטתי את ראשי התיבות הם הבינו. היה מאוד משעשע לשמוע את אחד מהם מניח שלא מסתדר להיות להט"ב ודתי ביהדות כאשר כנראה הוא לא ממש מבין לא בלהט"ב ולא ביהדות. עצה לחיים: פחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה.

• הייתה לי שיחה טובה עם בחור חרדי קשוב ומנומק. מתוך שאלת "איך זה מסתדר עם זה שאתה דתי" הנפוצה (אני עונה על השאלה הזו לפחות 10 פעמים כל ערב) הגענו לדבר על מיניות והמטרה שלה. הוא דיבר על המיניות בתור "תאווה" ודבר נמוך שנועד רק להבאת ילדים ומשם הקדושה היחידה שלו. לא הסכמתי איתו עמוקות והסברתי שאם זה נכון אז מדוע לגבר ואישה בהיריון מותר לקיים יחסי מין במהלך ההיריון אפילו שברור שלא ייצאו מזה ילדים, וברור שיש ממד של חיבור ואינטימיות שאפשר ומומלץ להשקיע בו. לכל דבר יש צדדים אבל היהדות לא מסתכלת על הגוף כחתיכת חומר מגעילה מכל מה שאני למדתי אלא מדגישה את החיבור של הגוף והנפש לכיוון חיובי וקדוש.

• היו שניים שניסו לפגוע בדגל במיוחד ולמשוך אותו בכוח. לשמחתי אני לא לבד שם אז אני מרגיש מוגן והכל נגמר בשלום. אנחנו אמנם מסכנים את עצמנו שם בחזית אבל זה לגמרי שווה את זה. גם יש משטרה קרובה ואפשר לערב אותה במקרים קיצוניים. שני צעירים לא דתיים ממה שזכור לי, כנראה מסורתיים. עצוב שאלימות זו השפה שהם בוחרים בה, כאשר אלימות מילולית היא הנפוצה ביותר אצלנו ואלימות פיזית די נדירה. הם לא יודעים מה לעשות עם הפחדים שלהם ואיך לתרגם את זה למילים אז הם למדו להשתמש בידיים. אנחנו מנסים לתת מודל לשיח לא מתלהם ובלתי אמצעי, כמו שהסברתי לבחור חרדי כעוס שלא הבין למה אנחנו שם ושאל אם אני רוצה מחיאות כפיים ממנו.

• יש מקרים רבים בהם אנשים עוברים ואומרים על אחד החברים שלהם "הוא הומו", "זו לסבית" ולא תמיד ברור לגמרי אם הם צוחקים או לא. לפעמים זה נכון ואנשים באים אלינו להגיד תודה שאנחנו שם או מחייכים מרחוק כמו שראיתי מישהי הולכת על מסילות הרכבת ומחייכת חיוך רחב ברגע שהיא קולטת אותנו, אז חייכתי לה חזרה. וכשזה לא נכון – בחייאת, מה כזה מצחיק בזה שמישהו הוא להט"ב. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי אם אני הומו, אפילו באים במיוחד כדי לשאול את זה וללכת אפילו אם הם היו בעבר, ואני עונה בפשטות "כן" ורואים איך הם בפליאה שמישהו "מודה" בזה בכזו נונשלנטיות ושגרתיות ובלי עלבון\הכחשה\צחוק. אם זה מה שהם צריכים לשמוע אז אני מוכן להגיד להם את זה בשמחה גם 100 פעמים.

• סיפור הערב מבחינתי הוא זה: הגיעו ארבעה חבר'ה דתיים לכיווני, ואחד אמר משהו על זה שמחר יום כיפור ושזה לא מתאים או משהו כזה, ושני אמר לי שאני לא דתי ואז השלישי אמר "די חבר'ה, מה הבעיה שלכם. שיהיה לך רק טוב, גמר חתימה טובה". ואז הפלא ופלא כולם יישרו קו, שינו אנרגיות ואיחלו לי אותו דבר והלכו. רק מראה כמה לפעמים פתח חיובי יכול לשנות לחלוטין שיחה וכמה חשוב לדבר ולהיות פעיל בסיטואציות מרובות משתתפים כדי לקבוע את הכיוון אליו דברים ילכו. זה היה נחמד 🙂

גמר חתימה טובה, נחזור אחרי החגים!

חורבן, כמו פורקן הוא תוצר של פעולה מתמשכת, הוא לא קורה מעצמו יום אחד

לכל אחד מאיתנו יש איזו ארץ מובטחת, נחלה שאליה הוא שואף להגיע בה למנוחה, לפחות בדמיון. אף אחד לא מבטיח לנו שהדרך לשם תהיה קלה. כל אחד יתמודד בדרך עם יציאה ממצרים. לשלוח מרגלים קצת יותר קשה לנו, אבל כמעט כולנו זוכים להבלחות של החיים להם אנחנו מייחלים. פעמים רבות שיתקוף אותנו הפחד בנקודות האלה וזו משימה קשה לא להוציא דיבת התמונת עתיד הזו רעה, לא להגיע לבכית חנם.

קרא עוד »

הסיפור של נריה שמעון

"יצאתי מהארון עוד לפני שנפגשתי עם גבר, עוד לפני שהיה לי משהו עם מישהו… לא הרגשתי שום צורך לחכות לזוגיות או להתנסות. זאת פשוט הייתה ההרגשה שלי"

קרא עוד »

שתפו את המאמר