הפרשיות "ניצבים" "וילך" הן בין הפרשות היפות ביותר בעיניי. יש בפרשיות אלו הרגשה של סוף: סוף השנה, סוף התורה, וסופו של משה שמתחיל בפרשה את נאום הפרישה שלו. נאום שייסתיים בשירת "האזינו" בפרשה הבאה.
פרשתנו פותחת בפסוק: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (דברים כט, ט –י)
מדרש תנחומא (דברים, ניצבים) ראה חשיבות בכך ש-כ-ו-ל-ם ניצבים, ודרש את המילה "כולכם":
"מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם שנאמר (ישעיה ס) "והיה לך ה' לאור עולם". אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואלו נוטל אחת, אחת אפי' תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת שנאמר: (ירמיה ג', ד') "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה".
הדימוי שאותו בוחר המדרש הוא אגודת קנים: אפשר לשבור קנה אחד בקלות, אך כשמדובר באגודת קנים, זה קשה מאוד, כמו אגודת הקנים כך ישראל צריכים להיות מאוחדים ולהיעשות "אגודה אחת".
בדבריו של הרב שלמה פוקס ראיתי שהמדרש היפה הזה מכיל בתוכו בעיה: אגודת הקנים (שבה עטפו את הגרזנים) הייתה ברומי סמל לשלטון ונקראה (ברומית) פאשי. מאוחר יותר אימץ מוסוליני את הרעיון וקרא לתנועתו "פאשיזם". התנועה הפאשיסטית דגלה ב"הרמוניה חברתית" (משהו בסגנון ה"אגודה האחת" של המדרש) ובעוד רעיונות נהדרים, כמו: "המלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם" וכמו "אין שיווין בין בני אדם".
כזכור לנו ה"הרמוניה חברתית" של הפאשיזם כללה רק את מי שמתאים להרמוניה הזו והייתה מאוד אכזרית כלפי אחרים, כמו הומואים.
אם כן: מה בין "אגודת הקנים" של המדרש המסמלת את ה"אגודה האחת" של ישראל לבין אגודת הקנים הפאשיסטית המסמלת את ה"הרמוניה החברתית" של הפאשיזם? כיצד יוצרים אגודה אחת שבה יש מקום גם למיעוטים: ליהודים, למוגבלים, לנשים, לגויים ולהומואים?
הפתרון נמצא ככל הנראה בהמשך המדרש ובו מציע מדרש תנחומא עוד הסבר למילה "כולכם":
דבר אחר: "כולכם "- ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפי' צדיק אחד ביניכ ם- כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר (משלי י): "וצדיק יסוד עולם". וכשאחד מכם חוטא כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן (יהושע ז): "הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף, והוא איש אחד לא גווע בעוונו".
כלומר הפתרון בהוספת מושג האחריות: יש לכל אחד אחריות על מה שקורה לכל אחד מהאחרים באגודה. אנו זוכרים את הפשיסטים שטענו במשפטים אחרי מלחמת העולם השנייה: "אני הייתי רק בורג קטן במערכת, אני לא נושא באחריות" – והנה המדרש מציע שאין דבר כזה בורג קטן – "כולכם ניצבים" בברית ולכן לכולם יש אחריות על מה שקורה בתוך ה"אגודה האחת" שבה אנחנו נמצאים.
שנזכה כולנו להיות "אגודה אחת", אגודה צבעונית, שמחה, רב גונית וליברלית, שבה כולם חשים אחריות לשתף את כל גווני הקשת – באגודה האחת.
שבת שלום,
בני
