משמח לראות בנתונים את מה שאנחנו יודעים כבר מהשטח – 62% מהדתיים היו מקבלים להט"ב לבית כנסת, 53% היו מקבלים משפחה חד מינית לקהילה שלהם, ו44% חושבים שיש מקום לילד להט"ב בבית הספר.
אכן, יש לנו עוד עבודה רבה, ובע"ה נגיע לאחוזי הכלה גבוהים יותר בזכות העבודה שלנו, אבל מה שברור כבר עכשיו, שכדאי לשונאינו לוותר כבר עכשיו. השנאה מפסידה בקרב כנגד הקבלה, כנגד הסובלנות, כנגד אחדות העם וכנגד היהדות.
הנתונים בהתאם לסקר של "המכון לחקר היהדות והציונות"
קשה מאוד להיות להט"ב דתי. כאילו, סתם ככה, גם בלי כלום.
לאחר הרבה שאלות מהרבה מכרים/ות, חברות/ים ובנות/י משפחה, ושנים ארוכות אחרי שחשבתי שהדברים האלה כבר ברורים לכולן/ם, אני מציע תשובות לשאלות:
למה צריך בכלל מצעד? ועוד בירושלים?
גדלתי על ברכי הציונות הדתית. אני מאמין גדול בערכיה, משוכנע שיש שם אמת גדולה, רחבה ומאירה. יש שם חיבור מפרה בין תורה וחיים, בין חומר ורוח, בין ערכי הנצח להוויה המתחדשת.
ונניח לרגע שיש אמת בדבר, ואכן לא מדובר בשנאה. אותם נבחרי ציבור חייבים לזכור שלמילים יש כח. מה אמור לחשוב נער חמום מוח בן 18 כשהוא יושב בבית ומתלבט אם לצאת לרחוב עם לום ולצוד הומואים
"אני 3 וחצי שנים בזוגיות עם בחור שהוא גם דתי ועדין בארון. המשפחה שלי מכירה אותו. המשפחה שלו עדין לא מכירה אותי".
