שמחנו לשבור השנה את שיא המשתתפות והמשתתפים במצעד הגאווה בירושלים השנה. הקהילה היפה שלנו חגגה בגאווה וברוב עם הדת מלך, לקול השירים שגדלנו עליהם ושהשמיעו ושישמיעו בע"ה בשמחות של המשפחות שעוד נקים ושהקמנו. אל מול השנאה והשקרים של פועלי האוון שקולם נשמע בכל מקום היום, השמענו צלילים יפים של אהבת ה' אלינו ואהבתנו את ה'.
חודש גאווה שמח 
תודה לבית הפתוח על הארגון האינסופי והמופתי של המצעד, ותודה למינדי על הנאום המרגש ועל ההוקרה שלנו.
אמרנו שהיום שמים את המחלוקות בצד ומדברים אהבת חינם. אז היום אני שם בצד את הביקורת שיש לי ואני רוצה להגיד שבעיני הסיטואציה הזו מרגשת וחשובה.
א"מ;ל"ק: תלמידי ישיבות נדרשו לחלוק מגורים עם חייל בעל הרכב כרומוזומלי שונה משלהם, באופן שאין בו שום בעיה הלכתית. וייאנחו החיילים מן הטרלול הפרוגרסיבי, ותעל שוועתם אליי, והנה באתי בדברים האלה.
יש משהו ברגש הזה שלא ניתן להגדרה. משהו מסתורי, ממגנט, לא חד משמעי. הוא תופס צורה, משתנה, מתעצב לאורך הזמן והחיים, לובש מראות וצבעים שונים.
אבל יותר מהכל, הוא תמיד שם.
