הדיאלוג הראשון – עד כמה אנחנו מתחברים למצעד הגאווה התל-אביבי? האם וכיצד ההופעה הפרובוקטיבית של חלק מצועדי המצעד משפיעה על החלטתנו אם להשתתף במצעד? או שמא אנחנו רואים במצעד חשיבות רבה ומפגן דמוקרטי ססגוני שחוגג את חירות הפרט? מצעד שמעלה על סדר היום החברתי סוגיות של חופש ושוויון? מסיבה גדולה של הזכות להיות מי שאתה?
הדיאלוג השני – טרנסג´נדרים בקבוצה: האם וכמה אנחנו פתוחים ומקבלים שונות מינית או מגדרית בתחום מעט שונה (אבל גם דומה) לנו? כיצד נגיב את טרנסג´נדרית תבקש להצטרף לקבוצה כיוון שהיא דתיה?
הדיאלוג השלישי – מה היחס שלנו למופעי דראג? האם אנחנו רואים בהם מופע בידור תיאטרלי, סאטירי ומשעשע או שיש בזה גוון פתטי ופרובוקטיבי?
הדיאלוג הרביעי – האם דגל הגאווה הוא "הדגל של כולנו" או שהוא חסר משמעות עבורנו? האם אנחנו זקוקים בכלל לדגל?
לאחר הדיון בזוגות, התאספנו לשתי קבוצות, שבהן הנושאים הועלו לדיון פומבי וכל זוג הביע את עמדותיו. גילינו שיש בתוכנו מנעד רחב של דעות וקשת של השקפות עולם: הרוב יסכים לנוכחות טרנסג´נדר בקבוצה. הרוב חש שדגל הגאווה היה יכול לייצג אותו אלמלא הקונטקסט הבעייתי (לדעת הסבורים כך) של היותו חלק אינטגראלי ממצעדים שאינם צנועים. היותנו הומואים אינה גורעת מההשקפה הדתית של צניעות, מה שלא מאפיין במיוחד את המצעד התל אביבי, ולכן דעתם של רבים בקבוצה אינה נוחה מחשיפת האיברים במצעד. לגבי מופעי דראג הסכימו רבים שמדובר במופע מעניין ומשעשע, וגם המסתייגים הסכימו לאמץ מופע ברוח יותר צנועה (דראגיסטית שתתחפש לרבנית – "רבעצען" – פולנייה, שלבושה כמיטב המסורת החסידית. על עמיחי לאו שמעתם?…).
קשה לסכם את הדברים שנאמרו בעיקר משום שהדעות והסייגים היו רבים. היה יפה לראות כיצד בקבוצה דרים בכפיפה אחת תומכים נלהבים של המצעד לצד מסתייגים בחריפות, פוקדי מופעי דראג מושבעים לצד מזדעזעים עד אימה מהמופע, אנשים שמסוייגים מלקבל טרנסג´נדרית לקבוצה בגלל שהיא הרי אשה (כך לפחות היא מגדירה את עצמה), וגם מניפי דגל שבעת הצבעים לצד נאמני דגל ישראל…
משפט נאה של אחד המשתתפים: "הייתי רוצה להיות אמיץ מספיק להניף את דגל הגאווה", ולעומתו משפט של אחר: "דגל עם קשת של צבעים מטריד אותי בעיקר משום שהוא מניף אל על את סמל הקשת בענן, שאינו סמל כה מבורך במסורת היהודית מסיבות שהמבינים מבינים".
הדיון היה ארוך, פורה ומעמיק, ומפאת השעה המאוחרת היינו צריכים לקצר, כי לא היתה ברירה…
בסוף גם "ירדנו" על בורגר וצ´יפס איפשהו בעיר. אבל מי סופר קלוריות.
