מפגש שלישי בסדרת המפגשים "הופה, פה זה לא אירופה": קוויריות ולהט"ביות במזרח התיכון
בהשתתפות
ד"ר אבנר וישניצר, אוניברסיטת תל אביב
מנחה: ד"ר צמרת דפני-לוי, מכון ון ליר בירושלים
אומנם, בשנים האחרונות תחום זה מעורר עניין ציבורי ומחקרי, אך העיסוק בו בהקשר המזרח-תיכוני עדיין מועט, והקשר זה נותר במידה רבה חבוי מעינינו. במסגרת הסדרה נבקש לבחון סוגיות של קוויריות ולהט"ביות בחברות המזרח-תיכוניות, מנקודת מבט היסטורית ועכשווית כאחד, ובכך להאיר מעט את המציאות החברתית בחברות אלו ולתרום לשיח המתעורר בנושא.
כלומר, לא דברים שנויים במחלוקת, פשוט דברים רעים. התשובה, אני מקווה בכל אופן, היא אף אחד, אף אחד לא בעד מה שרע וכולנו מנסים לצדד בטוב. ובכן, ניתן להסיק מכאן שלהיות בעד מה שטוב ולהתנגד לרע זה דבר משותף (כמעט) לכל האנושות – ולכן זה לא אומר הרבה. אני מציע לעשות את אותו התרגיל עם הומופובים. כמה ממכם בעד טיפולי המרה?
ואני? אני לא מנסה "לקבור את האומללים בנטיות" אני הוא שמנסה לעזור לאותם אנשים שלא לשקוע בדיכאון וללכת לאיבוד בו, אני וחבריי הם אלו שמנסים להציל מטביעה חיי אדם בזמן שאנשים אחרים דוחפים את הראש שלהם חזרה אל מתחת למים, אני וחבריי וכל הקהילה הלהט"בית הם האנשים הטובים שנמצאים באמצע הדרך, וכמו עם היועץ מהישיבה, לא מנסים לחנך לערכים שונים – אלא להציע נווה מדבר, למי שבעזרת עשרות מאמרים ומאות קללות במסדרון, נשלח חסר כל למסע במדבר.
יש המון המון שבח לומר, ואילו פי מלא דברי שבח אין אני מספיק להודות לכל מי שראוי להודות לו. בדין הייתי צריך לסיים בשבח, אבל לבי אינו מתיר לי. העוול שנעשה לי מצד אנשים הנסמכים על שירותיי ועל תרומתי פשוט קשה מנשוא.
