אז מסתבר שהיושב במרומים מחליט להוריד את הטמפרטורה בירושלים בכל פעם שאנחנו נפגשים. אני בטוח שזה כדי לשמור את כל החום שיש לו – בשבילנו.
לפגישה השנייה הגיעו גם כמה פרצופים חדשים שלא היו במפגש הראשון, והיה נחמד להכיר ולומר שלום. אנשי המקום, שהכינו למעננו את החדר דאגו לסדר אותו כאילו מדובר בהרצאה באוניברסיטה ורק היה חסר סימון מספרי המושבים, אך כעבור זמן קצר הוזזו הכיסאות והוסבו למעגל אחד גדול שבראשו ישבו שלושת נציגי שב"ל (קרי: שובל). יהושע משב"ל פתח שעון ואמר שניקח לו זמנים אבל זה לא ממש עזר לו לעמוד בהם. אני לא חושב שמישהו אפילו שם לב לחריגה שלו מהזמן שנקצב לו כיוון שסיפורו היה מעניין ויותר מכך – אופן ההבעה שלו. ליהושע הסיפור האישי שלו, ובעצם – כך הוא הסביר – לכל אחד מאיתנו. הסיפורים הללו מוצגים ללא כחל ושרק, בפשוטם – לפני אנשי חינוך במוסדות חינוך דתיים. לאחר הצגת הסיפורים (כחלק מפעילות הארגון) נפתח סבב שאלות ותשובות ואנשי החינוך מביעים את דעתם, שואלים שאלות ומנסים להבין (מי יותר ומי פחות). אנקדוטה מעניינת שסיפר יהושע, היתה שבאחת הפעמים שהם הגיעו למוסד כלשהוא בצפון, קיבלה את פניהם אחת המורות במשפט "דעו לכם שאשמע את שבפיכם, אך אתם בעצם סוטים". לאחר המפגש, הצגת הסיפורים והדיון – אותה מורה ניגשה להתנצל. אז כנראה שזה עובד…
איתי משב"ל עבר את "טבילת האש" שלו איתנו. הפעם הראשונה שהוא מספר את סיפורו. הוא אמנם קרא מהמחברת, אבל הסיפור היה לא פחות נוגע ומעניין. המסקנה היתה שבעצם לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו, את העולם שלו, את השקפת העולם שלו. כל אחד מאיתנו ברמה כזו או אחרת מקושר ליהדות ולדת ומאידך – כמובן לעצמו ולזהותו המגדרית והמינית. אי אפשר להפריד בין השניים, ולהשקפת שב"ל גם ממש לא צריך.
בתום המפגש שמענו יותר אודות פועלי הארגון, אופן ההתקשרות שלו עם המוסדות הדתיים, התנהלות הפגישות מול רבנים ומול אנשי חינוך שאינם רבנים וכמובן ההעלאה לתודעה הציבורית.
אז אחרי ששלושת החברים (היה גם ארז משב"ל שעד הרגע האחרון לא הוחלט אם הוא או איתי יספרו את סיפורם, אז כאמור איתי בסוף הוקפץ למים, ולארז לא נותר אלא לקחת זמנים. אחלה ג´וב 🙂 סיימו נפנינו כולם למינגלינג חביב, עוד כוס תה עוד חתיכת עוגה, ולבסוף יצאנו בחזרה אל הכפור.
לאלו ביננו שמאריכים בשמונה-עשרה יש לי בקשה – תוכלו לסדר איתו איזו העלאה קטנה בטמפרטורה לקראת המפגש הבא?
