למפגש הגיע הפעם מוטי. מוטי הוא מתנדב בבית דרור בתל אביב – בית שמספק מחסה ותמיכה לנערים ונערות בגילאי 14 עד 19 שנפלטו מביתם בעקבות נטייתם המינית. מוטי סיפר על חוויותיו כמטפל בבית, וסיפר על מטרת המוסד שהיא בסופו של דבר להחזירם אל חיק משפחותיהם. בבית דרור יש סדרי יום ונהלים ברורים ביותר: השכמה, ניקוי המוסד, תורנויות, ויש אפילו איסור נגיעה! המקום ממומן על ידי רשויות המדינה אך נתמך תודות לעזרתם של מתנדבים.
זה גם המקום לפנות אליכם: מי שמוכן לתרום מעט מזמנו לכל דבר בבית-דרור: עזרה בהכנת שיעורי בית, בישול ארוחות לילדים, חניכה אישית לנער או נערה וכו´ – מוזמן לפנות בדוא"ל: bethdror@012.net.il.
מוטי גם סיפר על תופעה שהולכת ומתרחבת בישראל של זנות הומוסקסואלית של קטינים. הוא מספר שלפי נתוני המשטרה מספר הקטינים שעוסקים בזנות רק מאמיר מידי שנה, והוא גם סיפר לנו על אופיו של אותו קטין: על האופי ההתמכרותי, על הצורך בכך, על כך שבמקרים רבים מאד מדובר באנשים שאולי אנחנו מכירים – נראים נורמליים לכל דבר, משכילים ו"בני טובים". מדובר ברוב המקרים בזנות מקוונת – כלומר לא בזנות ברחוב אלא בהצעת שירותי מין באמצעות האינטרנט. מוטי סיפר על אופי הטיפול בנערים מסוג זה, וגם הוסיף בצער שבסופו של דבר מעטים מאד המקרים בהם אפשר לגמול קטין מהשאיפה לעסוק בזנות. עם זאת, הדרך היעילה ביותר לצמצם את התופעה חייב להיות עידוד הפסקת שימוש בשירותי הזנות. מוטי מפנה לכולנו אצבע מאשימה (בהכללה, כמובן), אצבע לכיוון כל קהל הלקוחות שמוכן לשלם לקטינים עבור שירותי מין, או להציע להם שווה תמורה עבור שירותי מין. באין לקוחות – התופעה יכולה להצטמצם.
מוטי גם סיפר על תסכולו מאופן הטיפול של הרשויות, ובעיקר המשטרה. על כך שכאשר נתפס גבר בוגר ומכובד בשעת מעשה עם קטין – הרי שהגבר נשלח לביתו והקטין יואשם בשוטטות.
הסיפורים שמוטי הביא נגעו ללב והיו כואבים ובעיקר מתסכלים.
אז זה הזמן שלנו למצוא מה אנחנו יכולים לעשות בעניין: להעלות מודעות – ובכך לצמצם את הבורות ולמנוע מצבים של הורים דתיים שמסלקים מביתם את ילדם בגלל נטייתו המינית. להתנדב בבית דרור או בעמותת על"ם. וכמובן – לא לתת יד להמשך תופעת זנות ההומוסקסואליים-קטינים.
