חיפוש
My WordPress Page קו הקשב פתוח עכשיו
חיפוש

מפגש ניסן: הרצאה בעניין משכב זכר בחברה היהודית-העות´מאנית

טוב, אני מודה שגם אני קצת חששתי ממפגש שיהיה הרצאה ארוכה ומשעממת (בכל זאת, מדובר בדוקטור...), ואפילו התבדחתי על כך עם אי אלו אנשים בטרם "ערב הלימוד". למרבה ההפתעה, ולמרות ההתנעה המעט איטית של ערב הלימוד, המקורות היו מעניינים (ופיקנטיים!) למדיי, והעיון המשותף היה מחכים ומרתק.

באדיבותו של ד"ר ירון בן נאה פגשנו אמש את מושקו השובב יחד עם כל חבריו היהודים מרחבי האימפריה העותמאנית שלפני מאתיים ושלוש מאות שנה. הד"ר פתח בסקירת התקופה ומאפייני החברה שמרכיבה אותה, ואח"כ המשיך בהקראת מקורות מעניינים שמעידים על סובלנות (לכאורה) של הסביבה דאז כלפי מיניות הומוסקסואלית.

מסתבר שהיו רבים וטובים מבחורינו שנהגו להשתעשע במשכבי זכור. הגדיל לעשות מושקו שלנו (ראו במקורות המצורפים לכתבה זו בתחתית הדף) שהיה גם "נרבע" וגם "רובע" ועוד לעין כל…. יש גם תיאור פיקנטי במיוחד (מומלץ!) של גוף האישה בעת זקנותה: לא ממש קורקטי במיוחד כלפי המין הנשי, כך שלשיקולכם… כמו כן מובא במקורות הנ"ל הסיפור אודות רב אשכנזי שהגיע לביקור ונזדעזע על עמקי נשמתו מהסובלנות שהקהילות גילו כלפי המיניות המשוחררת שנהגה בהן.

מסתבר שהדמוניזציה שנדבקה למיניות ההומוסקסואלית (וחושב להדגיש שהמקורות עוסקים בעצם יחסי המין ולא ברומנטיקה הומוסקסואלית או באירוטיקה) הינה "אשכנזית" למדיי, וסוג של תוצר נוצרי. אז גם זאת לשיקולכם.

מעבר לכך, גם במפגש הזה שמחנו לפגוש פרצופים חדשים כמו גם פרצופים ותיקים. טוב לראות שהקבוצה צוברת תאוצה, ואנחנו כולם שמחים על כך.

(ורצינו להגיד שאנחנו עדיין שומרים אמונים וחביבות לחברי הקבוצה הוירטואליים שעדיין "צופים בנו מרחוק". או בקיצור: יאללה יאללה, תבואו כבר!)

מצורף: מאמרו של ד"ר ירון בן נאה שמפורסם כאן באתר חברותא

קובץ המקורות שליווה את הערב:

[לקריאה בגודל מלא לחצו על התמונה]

thumb

היום ישבתי במונית של אבא שלי ובכיתי.

אבא שלי הביט בי דרך המראה הקטנה שתלויה במונית שלו, וראיתי לו את זה בעיינים. ראיתי שכאב לו לספר לי על ההוא שקרא לו הומו וירק. חשבתי על זה, מה זה בשביל אבא לילד הומו לשמוע אדם מבוגר אחר מקלל אותו, תוך כדי יריקה, וקורא לו ״יא הומו״

קרא עוד »

הדמעות שירדו לי כשהייתי אז בן 13 בחדר של הרב בישראל, שאמר לי שהומואים הם שטן מלוכלך וחטא חמור בתגובה לוידוי שלי, התחלפו בדמעות של אושר

אני זוכר שכשאוליבר נולד, חיפשנו מקום להתארח בו בבית הכנסת וגם ללכת למקווה, ואז פגשנו ברב ברוס הנדיר והמדהים שארגן לנו חגיגה מאירת עיניים בבית הכנסת בפורטלנד בארה״ב. כשהגענו, לא האמנו – המונים מהקהילה היהודית הגיעו כדי לחגוג איתנו. הרגשנו כמו משפחה אמיתית.

קרא עוד »

שתפו את המאמר