כשהתחלנו חברותא לפני מספר שנים, כולנו היו צעירים. היום אנחנו כבר יותר ותיקים ועובדים תמיד לעזור לצעירים החדשים והדור הבא בקהילה שלנו. אבל כבר לפנינו, היו יותר ותיקים מאיתנו שפרשו דרכים כבר לפני עשרות שנים.
בי"ב בכסלו תשע"ב, 8/12/11, נפגשנו חברי חברותא למפגש כסלו בנושא "גיל הזהב". דיברנו עם חברים יותר ותיקים מתוך הקהילה הרחבה שלנו, שמענו את סיפורם, את האתגרים שבלהיות להט"ב מבוגר, ואפילו סיפור יציאה מהארון לילדים ונכדים.
בנוסף גם צפינו בחלקים מהסרט "ביגירנס" של מייק מילס, עם איאן מקרגור וקריסטופר פלאמר, שמספר על בן שמתמודד עם היציאה מהארון של אביו, לקראת סוף חייו.

אנו מביאים לפניכם סיכום של המפגש מאת אריאל:

אומרים "שהעולם שייך לצעירים".

כשהגעתי למפגש בו ממוצע הגילאים של הנוכחים שאף ל40 שנים ומעלה, חשתי פחד שמא לא אמצא את מקומי בין זקני הקהילה. לא עברו דקות רבות עד שהתברר כי טעיתי לחשוש. המפגש החל עם הקרנת קטעים מתוך הסרט "Beginners" (מומלץ בחום!!). לאחר מכן, התקיימה שיחה גלויית לב של שני אנשים בוגרים עם נפש צעירה, שכנראה הקדימו את זמנם בכמה שנים טובות. ראשון הדוברים היה עודד – אדם מלא כריזמה והומור, עם סיפור חיים שבקלות היה יכול להיות מתורגם לתסריט מרתק. עודד, איש קיבוץ ומורה לתפארת, היה נשוי לאישה למעלה מארבעה עשורים. הוא הספיק להביא לעולם ארבעה ילדים, אשר מיד בצאתו מהארון ניתקו רובם את הקשר עמו (פרט לבתו הקטנה שכדבריו "הצטרפה לקהילה", ומתחזקת כיום זוגיות עם בת זוגה). מיד אחריו החל לדבר איזי. איזי הוא גבר ממוצא הודי שחי את רוב שנותיו בלונדון, אשר לאחרונה החליט לעלות לארץ. איזי מעולם לא נישא אך במרוצות השנים ניהל מערכות יחסים שונות. מוטיב חוזר שעלה מדברי השניים התבסס על הקושי למצוא פרטנר בתוך כותלי הקהילה. הזלזול בגילם המתקדם יוצר תופעה סבוכה ובעיקר בלתי צודקת. נדמה שמתן לגיטימציה לריחוק אנשים העוברים סף שנים מסוים, יגרום לפגיעה פוטנציאלית רחבה אף בחלק מהצעירים של היום.

כולנו מקווים למצוא שותף הולם להמשך הדרך. כולנו מייחלים לזוגיות בריאה גם בגילאים מתקדמים יותר. דומני שאם נדחק קלישאות ריקות מתוכן ונלמד לקבל כל אדם באשר הוא, מבלי להתייחס רק לגילו המספרי- נגרום לשינוי המתבקש לקרות. שינוי שמתחיל בניסוח מחדש של הסיסמא: "העולם שייך לצעירים, ולא רק להם".

אריאל.