יותר אנשים מתמיד הגיעו הפעם למפגש! אולי בגלל שלמפגש הזה קדמה כתבת הטלוויזיה ששודרה במוצ"ש האחרון אודות חברינו חיים אלבום, וגם התראיינו אליה כמה מחברי הקבוצה. בעקבות הכתבה גם נוספו חברים חדשים ואנחנו שמחים מאד לקבלם.
לפגישה הגיע הרב המחייך – הרב מרדכי ורדי. הרב ורדי שמשמש כיום כראש מגמת תסריטאות בביה"ס לקולנוע "מעלה" בירושלים ושלומד כרגע באוניברסיטת תל אביב גם בימוי קולנוע במסגרת התואר השני, התחיל את דרכו הרבנית דווקא בהוראה. הוא סיפר שבישיבת ההסדר מעלות שבה לימד הוא נחשף לפן היצירתי שבו באמצעות פרץ יצירתיות שאפיין בייחוד מחזור לימודים מסוים בישיבת ההסדר (רמז: נתי אחד מחברי אותה שכבה…). הוא הקים סדנה לכתיבה יוצרת וליווה תלמידים שחיפשו דרך לבטא את עצמם באופנים אמנותיים ויצירתיים. בעקבות אותה סדנה הוא הוזמן לביה"ס לקולנוע "מעלה" כאחראי על לימודי הקודש של הסטודנטים לקולנוע. הרב ורדי מגלה שלדעתו יש אפיונים בחלקים מן ההתנהלות הדתיות הגורמים לחסמי יצירתיות, והוא רואה שליחות בעידוד היצירה, ובנתינת מקום לדיון פתוח. הוא גם נותן מקום לעסוק בנושאים מורכבים ולהשתמש בקולנוע ככלי להעלאת נושאים רגישים בסדר היום הדתי-חברתי. למשל: תמיכתו וליוויו את חיים במהלך העבודה על סרטו "ואהבת" שעוסק בהומוסקסואל דתי בישיבת הסדר, ואפילו הוא עצמו יצר סרט קצר אודות בחור דתי ששיתף את רבו (הרב לוביץ´ על המסך!) בעובדת היותו הומוסקסואל אבל גם שיתף את רבו בבעיה של "אם לספר או לא לספר לבחורה" (כיוון הבחור רוצה להיות ילד טוב, להתחתן ולרוץ לחדר ייחוד לצלילי "שמח תשמח"). בסרט ("התנשאי לי?") מובעת עמדה נחרצת של היוצר (הרב ורדי) שלפיה חובה לספר לבת הזוג, אפילו במחיר שהרב יאיים שאם הבחור לא יספר – הרב יספר.
אחרי הקרנת הסרט במהלך הפגישה צצו ועלו שאלות רבות ונפתח דיון מעניין. מעניין בעיקר על שום עמדתו של הרב שהפתרון צריך לבוא תוך דיאלוג בין ההומואים הדתיים עם הרבנים. הרב בהחלט מכיר בכך שישנה זהות הומוסקסואלית ולא מדובר במיניות בלבד, הוא גם מודע לכך שבמקרים רבים טיפולי המרה "לא עבדו" אצל ההומואים הדתיים אבל מאידך הוא גם מזכיר את הנטייה הדתית-חברתית לבריחה מהתמודדות עם הבעיה (לדבריו, לרבים באמת יהיה מאד נוח אם פשוט "נקים לנו מצפה בגליל ונשב שם", והוא כמובן לא חושב שזו הדרך).
הרב ורדי גם הזכיר ושיתף מחוויותיו בדיונים רבניים בנושא. הוא דיבר על ההומופוביה ועל כך שמניסיונו יש משמעות עצומה לחשיפה של רבנים לנושא באופן בלתי אמצעי: רבנים שהכירו אישית במהלך רבנותם תלמידים הומוסקסואליים, והיו שותפים להתמודדויותיהם, לעומת רבנים שמעולם לא הכירו באופן אישי בחור הומוסקסואל. ההבדל בין שתי הקבוצות הללו ניכר בעיקר בגישה. לדברי הרב קיימת יותר אמפטיה ופחות נוקשות אצל הרבנים שפגשו באופן אישי תלמידים הומואים. (הרב ורדי נמנה על הקבוצה שהכירה באופן אישי.) הוא סיפר שנחשף לראשונה לדבר כשהציע – ולחץ – על חבר טוב לצאת עם בחורה. החבר שיתף את הרב בסופו של דבר, וכך לראשונה הוא נחשף לעניין.
השיחות עם הרב התארכו, ופגישה זו נגמרה (באמת!) בשעה מאוחרת מאד, אבל היה שווה כל רגע.
בסיכומו של דבר, הרב מרדכי ורדי סבור שבסופו של דבר העלאת הנושא למודעות ודיאלוג בין רבנים לבין הומואים הנחושים לשמור על מצוות התורה למרות הקשיים יכולה לפתוח דרכים לפתרון.
