העניין הוא, שבסוף התברר שהכל זה עניין של אווירה, יין ואוכל.
בזמן שנתי ובני מיהרו להשיג DVD חלופי, שכן זה שהיה באולם היה מחוסר שלט, הכריז עמית על כך שסיים את התנ"ך, וערך "סיום" כולל הכל (עם כל ה"פפא"). אחר כך מזגנו יין לכוסות, והתחלנו לשיר. אחד אחד עלו לפחות מחצית מהמשתתפים ונתנו את קולם בזמר. ככל שהתארך הערב והיין נמזג, גם היצירתיות באה לידי ביטוי בדמות שינויים מהנוסחים המקוריים של השירים. שלא לומר – לא לזייפנים בלבד…
מסתבר שכשיש מיקרופון, לכולם יש מה לשיר…
אז היו שעלו לשיר סולו בעיניים עצומות ובכוונה מלאה, היו שעלו בזוגות ושלישיות ואפילו היה חיקוי מושלם לריטה (כולל כריעה וחשיפת כתף).
בסוף הערב, התגלה שק של פופקורן בקצה האולם (לא לספר לחבר´ה שהשכירו לנו ת´אולם) שסיפק את צרכי המשך הערב וגרם לו להימשך עד מאוחר.
זה גם הזמן לומר תודה לכל מי שסייע בהפקת האירוע ובתפעולו!
