ביום ראשון מובילי הקבוצות, בעלי התפקידים, הוועד והמטה של חברותא הרימו כוסית יחד ליום ירושלים ולחודש הגאווה, שילוב שרק בחברותא יכולים לעשות! בין כל החוגגים ערכנו סיור מיוחד במינו של מסע בעקבות "טיפולי" המרה של תלמיד ישיבה ירושלמי בהובלת המרכז למאבק בהמרה. היה משמעותי, כיף וטעים 
הייתי מחכה שכולם יירדמו.
ואז הייתי פותח את הארון, שולף ז׳קט אפילו בקיץ, מתגנב לדלת, חומק בזהירות,
ונפלט לחסדי הרחוב.
* לחברה שנעלו אותי מחוץ לחדר בגשם, בשלוש בלילה, כי פחדו שההומו שאיתם בחדר יגע בהם: אני מקווה שתגבשו לעצמכם זהות מורכבת ועשירה, כזאת שלא מבוססת ורק על גבריות רעילה ווסאח של יחידה מובחרת ותפסיקו להרגיש שהומו ששוקל 60 קילו מאיים לכם על הקיום.
זו האמת הפריווילגיות שלי. בין הילד השלישי לרביעי עברתי לידה שקטה, כזו שהשאירה אותי ריקה וכמהה. שישה שבועות של חוסר גדול, של ריק. (לאחריהם תשעה חודשים מהולים בחרדה אבל זה כנראה לפוסט אחר)
