נתקלתי אתמול בטור הדעה של קלמן ליבסקינד. הייתה שם מסכת של פסקאות שבהן מתוארת קונספירציה, לכאורה, של השתלטות הקהילה הגאה על סדר היום הציבורי, בגסות רוח – כדבריו, כאילו היינו איזה גידול מסוכן. הרשומה מתארת בדקדוק רב איך הגאים כבשו את ערוצי התקשורת והאולפנים, מתפלאה איך שאלת זכויות הגאים טיפסה לרום השיח הישראלי, וגם מציינת שהקהילה מחפשת כל הזדמנות "לפוצץ" כנסים של "הבית היהודי". ליבסקינד גם מתפלא למה מדינת ישראל צריכה למהר ולהכיר בנישואין חד-מיניים כשרק 17 מדינות בעולם כרגע מאפשרות נישואין כאלה.

בקיצור, אומר ליבסקינד – וכאן אני מעצב את הרושם שלי מדבריו – תשתקו ותגידו תודה על מה שיש, ותהיו קצת יותר בשקט. או באופן לירי יותר – "הקהילה הגאה – טוב שלא נבראה משנבראה. אבל אם כבר נבראה – שתגיד תודה על מה שקיבלה ותסתום" (ציטוט שהרגע המצאתי, אבל הולם ביותר).

עבור כל אחד מטיעוניו מוכן היה לי טיעון משיב, הגיוני וברור. אבל אז הגעתי למשפט האחרון בטור, שם נחשפה הסיסמה שבדרך כלל חורה לי מכולן. אפילו נזפתי בעצמי איך לא ראיתי קודם את ההומופוביה שיצאה מהשק, בעיקר אחרי האמירות "המכילות" כמו – "בלי לזלזל בסוגיה" או "אין לי שום בעיה עם הומואים ולסביות".

אבל רגע לפני שאשיב לפסקה ההומופובית בסוף הרשומה, אתייחס לכמה מטיעוניו:

"קבוצה אחת, הקהילה הלהט"בית, הצליחה במקום שבו כולם נכשלו. האינטנסיביות ההזויה שבה עולים העניינים שמטרידים את הקהילה הזו על סדר יומנו ותגיעו למסקנה שעל שלושה דברים העולם עומד. על ההומוסקסואלים, על הלסביות ועל הטרנסג'נדרים."

אז ליבסקינד, בדיוק כמו שהחרדים מצליחים כמעט בכל מאזן פוליטי לשמש לשון מאזניים, על אף המיעוט שלהם, וכך מצליחים לקדם את האינטרסים שלהם, ועל זה אני רק מוריד את הכובע בפניהם – כך אני מעריך כל מיעוט חברתי שמצליח לקדם את האינטרסים שלו. גם הקהילה הגאה עושה זאת היטב. היא מיעוט ויש עניינים על סדר יומה. אז במקום להיכנס בהם על קידום האינטרסים שלהם – תשאל את עצמך למה הנבחרים שלך לא לומדים קצת מהחרדים או מהגייז.

"במשך תקופה ארוכה הולכים פעילי הקהילה הלהט"בית ומפוצצים אירועים של הבית היהודי"

הקהילה הגאה לא "נכנסת" דווקא בבית היהודי. אם הכתב היקר היה טורח באמת לקרוא במה עסוקה הקהילה הגאה, היה רואה שהיא נכנסת באותו חבר כנסת "בארון" ממפלגת העבודה, חלוקה לגבי משמעות אמיר אוחנה בליכוד, יצאה רבות כנגד ש"ס והרב עובדיה ז"ל על שלל אמירות ועוד. אבל בנימה אישית, אני מוכרח לומר לאח-בנט, שמה שמעצבן ב"בית היהודי" זה שזו מפלגה שמתיימרת להיות "הכי נכונה" ו"הכי צודקת". מין עירוב של צדקנות יהירה, שגרירים לכאורה של אלוהים מודרני ונאור והתנשאות במסווה של "עם ישראל חי" ו"כל ישראל חברים". אז האמת שאני יכול להבין כמה מדגדג "להיכנס בהם" יותר מאשר במפלגות שלא מחפשות את הקול החילוני (כמו ליצמן) או את הקול היהודי (כמו הערבים). אבל המציאות, כבר שהסברתי, היא שלא רק "הבית היהודי" חוטף כשהוא מציג דעות הומופוביות. ו-כן, הומופוביה ראויה לכל גנאי. בדיוק כמו גזענות.

"את סדר היום מכתיבה התקשורת, ואחוז ההומוסקסואלים, הלסביות והתומכים בתפיסות העולם שלהם בקרב אנשי התקשורת, גבוה יותר מהאחוז שלהם בכל מקום אחר. מכאן גם ברור ששום דיון ציבורי אמיתי לא יכול להתנהל בשום עניין שקשור לקהילה הזו. הכל חד צדדי. הכל מוטה. הכל קיצוני."

הכתב המיומן מדבר על התפשטות הגייז בתקשורת וההשתלטות על סדר היום במדינה. אני לא מבין מה רע בזה. יסכים נא איתי מה ליבסקינד שהצליחו יפה הכיפות הסרוגות בהתפשטות שלהם בצה"ל, המעוז האידיאולוגי שלהם. אני יכול לדבר על התרוממות הרוח שחשים רבים מחבריי הסרוגים למראה קצין עטור דרגות עם ציציות שמתבדרות על הנשק וכיפה שמבצבצת מתחת לכומתתו. על שמחת הניצחון הקטנה שמתגנבת ללבם למראה כותרות על אחוז בני הישיבות בקצונה בצה"ל.

אני יכול גם להזכיר את החרדים השתלטו על הכותל. איך סדר היום, החלוקה לגברים ונשים, כללי המשחק והתפילה, מוכתבים על ידי המיעוט החרדי ששולט באתר.

אז כן. הקהילה הגאה נמצאת יותר בתקשורת. אנחנו טובים בזה, מסתבר. וגם אוהבים את זה, בלי שום כוונה להתנצל.

כל מיעוט משתמש בבסיס הנוחות שלו כדי לשגר משם מסרים, על אחת כמה וכמה אם מדובר במיעוט שאינו שווה זכויות, שמדובר באחד המיעוטים היותר גדולים באוכלוסייה (כ-7%), שלא נהנה מזכויות שמיעוטים אחרים מקבלים (סרוגים מצביעי הבית היהודי או ערבים או חרדים).

ובקטנה – הגייז לא נלחמו להגיע לתקשורת. יש יותר מהם שם מאותה סיבה שיש (ככל הנראה) יותר סטרייטים בענף המכונאות-רכב. ואף פעם לא האשמתי את הרוב הסטרייטי אם רימו אותי במוסך.

"בעולם כולו יש היום 17 מדינות בלבד שמכירות בנישואין של בני אותו מין ועוד 3 מדינות שמכירות באופן חלקי. הנתון הזה הופך את ההתקפה על הבית היהודי, שלא מוכן להכיר בנישואין הללו, למשהו שבין מגוחכת למרושעת"

שנתחיל אולי בלבדוק כמה מדינות מתירות הפלות? בכמה מדינות אין תחבורה ציבורית בשבת? שנדבר על זה שהדת במדינת ישראל כופה על רוב אזרחיה החילוניים נסיעות ברכב פרטי בסופי שבוע ועוד כמה מרעין בישין?

ובכלל – כמה מדינות דמוקרטיות (אמיתיות) בכלל יש בעולם? בכמה מדינות יש כלכלה חופשית? בכמה מדינות שיעור העוני ו/או התעסוקה במימדים "סבירים"?

ליבסקינד, מדינת ישראל שייכת לקהילת מדינות מצומצמת מאד עם כלכלות חזקות ודמוקרטיות יציבות. אתה באמת מעדיף להידמות למדינות הקתוליות או למדינות עולם שלישי בדרום אמריקה, או למדינות אפריקה, או לרוסיה? ורק כשנוח לך להידמות למדינות מערב אירופה וארה"ב (שמאפשרות נישואין חד מיניים)?

ואי אפשר בלי המשפט האחרון שלטענתי מוציא את המרצע מהשק:

"… אבל אני גם חושב שמותר לצאת נגד מי שמחצין את המיניות שלו על משאיות ברחובה של עיר, בלי לעבור תהליך מואץ של דה לגיטימציה. מי שמקיאים בפומבי ותוקפים בגסות רוח כל מי שמבקש להתווכח איתם, לא יכולים לדרוש יחס של סובלנות כשמדובר בהם."

איך שאני אוהב שמוציאים את "המשאיות" של מצעד הגאווה. שמוציאים שתי משאיות שיוצאות לשלוש שעות בשנה של מצעד עם בערך עשרה רקדנים, ועושים מזה תדמית קהילתית אחידה למאות אלפי הגייז בישראל.

המיניות הסטרייטית מוחצנת בכל צעד ושעל ברחוב. החל מפרסומות של נערה נותנת ביס במגנום, או רוב הפרסומות שמשתמשות בסקס כדי למכור, המשך בלבוש הקיץ "מחצין המיניות" של לפחות חצי מהנערות בישראל (שאין שום פסול בזה בעיניי) וכלה בעובדה שאין שום בעיה עם זה שכל אחד יידע שסטרייט אוהב לעשות את זה עם אשה. זה הרי ממש לא נחשב "להיכנס לו לחדר מיטות" לשאול אותו איך קוראים לאשתו כשהוא חותם על הצטרפות למועדון בשופרסל, ונטייה מינית היא לא "דבר פרטי" שיש להצניע כשמדובר בזוג סטרייטים שהולכים שלובי יד על הטיילת, ואפילו מגניבים מדי פעם נשיקונת. כי "להחצין מיניות" זה בסדר כל עוד מדובר במיניות סטרייטית, אבל כשמדובר במיעוט הגאה – "להחצין מיניות" זה כבר אוי-אוי-אוי.

החצנת מיניות היא משהו טבעי לכל בעל חיים כולל הסטרייטים עצמם. שתדעו לכם.

וכן – כמו בכל מארג חברתי, גם לגייז יש את השוליים הצבעוניים שמחצינים מיניות קצת יותר מהאחרים. אז לשיטתו, שיקום נא ליבסקינד ויילך לחוף הים להפגין מול שלל הביקיני שמחצין שם מיניות סטרייטית בכל יום…

ובינתיים, גם אני כמו האח בנט מבטיח לא להתנצל על כישוריי בתחום התקשורת, ולהשתמש בהן כדי להרבות בעם סובלנות וכדי לבער פחד מכל-מה-שהוא-לא-אתם.